במאמרו של משה ריינפלד (“השובתים שלא עלו על בריקדות”, קו פנים, מרץ 2008), שהתבסס על ראיון עם שני חברי סגל, נמשך הקו המשתלח בפקידי האוצר תוך השענות על טענות שבסיסן העובדתי רעוע. כך למשל ניתן ללמוד מהכתבה שלמשרד האוצר “מנגנון ההסברה משומן היטב”  שבעזרתו ובעזרת התקשורת הישראלית הצליח לעוות את דימוי המרצים בציבור. אבל האמת היא, שמלבד דוברות, למשרד האוצר אין מנגנון הסברה, ובמאבקו מול הסגל הבכיר הוא לא העסיק משרד פרסום. דווקא ארגון הסגל, שהוציא כסף רב להעסקת משרד פרסום, היה הצד הפעיל בענייני יחסי ציבור. בוודאי שהרמיזה שהתקשורת נוטה לצד האוצר אינה עולה בקנה אחד עם המציאות. המרואיינים […]

לאחר שביתה ארוכה, שגרמה לפגיעה בעשרות אלפי סטודנטים, קבלו חברי הסגל הבכיר תוספת נאה לשכרם, ללא ישום המלצות ועדת שוחט או כל רפורמה אחרת במערכת ההשכלה הגבוהה, כפי שדרש משרד האוצר. נציגי הסגל הבכיר מציגים את ההסכם כניצחון ההשכלה הגבוהה. לטענתם, תוספת השכר של כ-24% (במהלך השנתיים הבאות) היא התשובה לבעיית “בריחת המוחות”. ישראל היא אכן היצואנית המובילה, ביחס לגודלה, של מדענים לאוניברסיטאות ולמוסדות המחקר בארה”ב,  ובתחומי מחקר רבים אכן קשה להתחרות עם השכר שחוקרים מצטיינים יכולים לקבל בארה”ב. אבל הקשר בין “בריחת המוחות” לבין תוספת השכר, פרי השביתה, רופף. הסכם השכר מתגמל בעיקר את הפרופסורים הותיקים, שממילא נהנים משכר […]

נציגי ארגוני הסגל הבכיר באוניברסיטאות יצאו עם תחילת השביתה בקריאה לציבור המרצים להביע את עמדתם מעל דפי העיתונות היומית ובאתרי האינטרנט. התוצאה הייתה יבול נכבד של מאמרים מרשימים באיכות כתיבתם של כותבים המייצגים אינטרס אישי ברור.  הטענה המרכזית העולה מהמאמרים די פשוטה. במקרה הטוב, משרד האוצר אינו רואה את החשיבות האדירה בהעלאת שכר המרצים לשגשוגה של ההשכלה הגבוהה בישראל. במקרה החמור יותר, המשרד מסרב להעלות את שכרם של המרצים מתוך אידיאולוגיה ניאו-שמרנית, מדיניות הפרטות ברוטאלית ורצון למוטט את מערכת ההשכלה הציבורית בישראל. ומדוע, טוענים המרצים חשוב כל כך להעלות את השכר? מכיוון שבתחומים מסוימים קשה בשכר הקיים להתחרות במגזר הפרטי […]