זו הכותרת למאמר ב”הארץ” שכתב פרופסור אמיר ברנע, שמלמד בקנדה ב-15 השנים האחרונות ויצא מזועזע מהרצאה בישראל. המסקנה של ברנע היא שבסופו של יום יש משהו דפוק בתרבות הישראלית, שלא מאפשר למורים ללמד כאן בצורה סבירה את התלמידים והסטודנטים. כמובן שלחוסר היכולת ללמד יש השלכות על ההישגים של התלמידים, ובהמשך על פריון העבודה. כך כותב ברנע: “דעתי היא שבמשולש מורה־הורה־תלמיד דווקא ההורים הם החוליה החלשה. במקום לתת את מלוא הגיבוי לצוות המורים והמנהלים לטפל בכל בעיית משמעת במלוא החומרה, כל הורה שומר על הגוזל הקטן שלו, ומפגין זלזול כלפי המערכת — והמורים נרתעים. כל פגיעה קטנה בתלמיד גוררת חפירות אינסופיות […]

במאמרו של משה ריינפלד (“השובתים שלא עלו על בריקדות”, קו פנים, מרץ 2008), שהתבסס על ראיון עם שני חברי סגל, נמשך הקו המשתלח בפקידי האוצר תוך השענות על טענות שבסיסן העובדתי רעוע. כך למשל ניתן ללמוד מהכתבה שלמשרד האוצר “מנגנון ההסברה משומן היטב”  שבעזרתו ובעזרת התקשורת הישראלית הצליח לעוות את דימוי המרצים בציבור. אבל האמת היא, שמלבד דוברות, למשרד האוצר אין מנגנון הסברה, ובמאבקו מול הסגל הבכיר הוא לא העסיק משרד פרסום. דווקא ארגון הסגל, שהוציא כסף רב להעסקת משרד פרסום, היה הצד הפעיל בענייני יחסי ציבור. בוודאי שהרמיזה שהתקשורת נוטה לצד האוצר אינה עולה בקנה אחד עם המציאות. המרואיינים […]

לאחר שביתה ארוכה, שגרמה לפגיעה בעשרות אלפי סטודנטים, קבלו חברי הסגל הבכיר תוספת נאה לשכרם, ללא ישום המלצות ועדת שוחט או כל רפורמה אחרת במערכת ההשכלה הגבוהה, כפי שדרש משרד האוצר. נציגי הסגל הבכיר מציגים את ההסכם כניצחון ההשכלה הגבוהה. לטענתם, תוספת השכר של כ-24% (במהלך השנתיים הבאות) היא התשובה לבעיית “בריחת המוחות”. ישראל היא אכן היצואנית המובילה, ביחס לגודלה, של מדענים לאוניברסיטאות ולמוסדות המחקר בארה”ב,  ובתחומי מחקר רבים אכן קשה להתחרות עם השכר שחוקרים מצטיינים יכולים לקבל בארה”ב. אבל הקשר בין “בריחת המוחות” לבין תוספת השכר, פרי השביתה, רופף. הסכם השכר מתגמל בעיקר את הפרופסורים הותיקים, שממילא נהנים משכר […]

נציגי ארגוני הסגל הבכיר באוניברסיטאות יצאו עם תחילת השביתה בקריאה לציבור המרצים להביע את עמדתם מעל דפי העיתונות היומית ובאתרי האינטרנט. התוצאה הייתה יבול נכבד של מאמרים מרשימים באיכות כתיבתם של כותבים המייצגים אינטרס אישי ברור.  הטענה המרכזית העולה מהמאמרים די פשוטה. במקרה הטוב, משרד האוצר אינו רואה את החשיבות האדירה בהעלאת שכר המרצים לשגשוגה של ההשכלה הגבוהה בישראל. במקרה החמור יותר, המשרד מסרב להעלות את שכרם של המרצים מתוך אידיאולוגיה ניאו-שמרנית, מדיניות הפרטות ברוטאלית ורצון למוטט את מערכת ההשכלה הציבורית בישראל. ומדוע, טוענים המרצים חשוב כל כך להעלות את השכר? מכיוון שבתחומים מסוימים קשה בשכר הקיים להתחרות במגזר הפרטי […]

קשה לחלוק על כך שיתרונה האיכותי של ישראל, הבא לידי ביטוי בהתפתחותה הכלכלית, ואף בחוסנה הביטחוני, תלוי באיכות ובהיקף ההשכלה האקדמית שהמדינה יכולה להעניק לאזרחיה. נוכח הידרדרותה של מערכת החינוך היסודית והתיכונית עולה ביתר שאת החשיבות העצומה של מתן חינוך גבוה ואיכותי בהיקף רחב לאזרחי המדינה הצעירים. אין צורך להכביר מילים על חשיבות המצוינות בעידן שבו העממיות והרדידות זוכות לשיעורי הרייטינג הגבוהים ביותר. כוונת משרד האוצר להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטאות, ובכך לפעול בניגוד מוחלט להמלצות  ועדת וינוגרד נראית על פניו תמוהה. כיצד ניתן לצפות לחינוך גבוה בהיקף רחב ולשיווין הזדמנויות בחינוך, כאשר שכר הלימוד חוסם את גישתם של מעוטי […]