איך נלחמים בבריחת המוחות? תנו 10 מיליון דולר לכל חוקר מוביל

ליאור דאל, “איך נלחמים בבריחת המוחות? תנו 10 מיליון דולר לכל חוקר מוביל”, באתר דהמרקר, 16 לאוקטובר 2018 יו”ר הקרן הלאומית למדע, פרופ’ בני גייגר, מודאג מההשקעה הנמוכה במחקר בישראל (“מענקי המחקר המקובלים בארץ בפיגור משמעותי לעומת המענקים בארה”ב ובמדינות מובילות באירופה”) — אבל בטוח שאנחנו יכולים להתחרות מול החוקרים בארה”ב וסין זו הכותרת בדהמרקר של הראיון של ליאור דטל עם גייגר. ראיון מעניין אבל דטל, כהרגלו, קצת שוכח שהוא עיתונאי ולא דובר מערכת ההשכלה הגבוהה. הכותרת משקפת את רוח הדברים: יש בעיה, תנו לנו כסף. האם ניתן לעשות שימוש יעיל יותר במשאבים קיימים? את זה דטל לא שואל. גייגר טוען: […]

איך מושכים לאוניברסיטה העברית “כוכבים”

ליאור דטל, רותם שטרקמן, “הלימודים באוניברסיטה כבר לא רלוונטיים? “זו פשוט אגדה אורבנית”, באתר דהמרקר, 13 לאוקטובר 2018   בארה”ב איש סגל מקבל 600-400 אלף דולר בשנה ונשיאים מקבלים 2-1.5 מיליון דולר נשיא האוניברסיטה העברית, אשר כהן, לא מקפיד על האמת, בראיון ארוך לדהמרקר. אבל אולי דבריו לא הובנו על ידי המראיינים, והוא התכוון לכוכבים בתחומים המבוקשים ביותר, אז אתמקד בניתוח העובדות: חלק מהבעיות של האוניברסיטאות בישראל נובעות מכך שהן למעשה נשלטות על ידי חברי הסגל הבכיר – הבינוניים. לא רק שלסגל יש כוח רב אלא שהמסלול לתפקיד הנשיא עובר במקרים רבים דרך תפקיד יו”ר הוועד. כן, הפרדה בין הנהלה לוועד העובדים […]

האמת הלא פופולארית של ברגמן

לעמדות הציבור בנושאים רבים, במיוחד הכלכליים, יש השפעה רבה על מקבלי ההחלטות במערכת הפוליטית. זה מצוין, אבל השילוב של ציבור שטומטם על ידי התקשורת ופוליטיקאים פופוליסטים הוא נורא. התקשורת לא לבד, פוליטיקאים רבים מזינים אותה בטענות מופרכות. והטענות משודרות לציבור בתוספת שבחים, אם הן מתאימות לאג’נדה הסוציאל-פופוליסטית החביבה על רוב התקשורת. אבל גם ל-“אינטלקטואלים”, פרופסורים בעיקר בתחומי מדעי הרוח והחברה יש תפקיד. גם אותם לפעמים התקשורת מראיינת, והציבור סבור שאם מדובר בפרופסור אז הוא/היא יודעים על מה הם מדברים, אבל האמת היא שבמקרים רבים הפרופסורים בסה”כ משתפים את הציבור בהגיגים חסרי שחר שמסתדרים להם עם האידאולוגיה המרקסיסטית/סוציאליסטית. רשת המייל “אקדמיה” מספקת […]

החזרה ללימודים: החוקרים הבינוניים הרוויחו, הציבור והסטודנטים הפסידו (פורסם בידיעות אחרונות – 20.2.08)

לאחר שביתה ארוכה, שגרמה לפגיעה בעשרות אלפי סטודנטים, קבלו חברי הסגל הבכיר תוספת נאה לשכרם, ללא ישום המלצות ועדת שוחט או כל רפורמה אחרת במערכת ההשכלה הגבוהה, כפי שדרש משרד האוצר. נציגי הסגל הבכיר מציגים את ההסכם כניצחון ההשכלה הגבוהה. לטענתם, תוספת השכר של כ-24% (במהלך השנתיים הבאות) היא התשובה לבעיית “בריחת המוחות”. ישראל היא אכן היצואנית המובילה, ביחס לגודלה, של מדענים לאוניברסיטאות ולמוסדות המחקר בארה”ב,  ובתחומי מחקר רבים אכן קשה להתחרות עם השכר שחוקרים מצטיינים יכולים לקבל בארה”ב. אבל הקשר בין “בריחת המוחות” לבין תוספת השכר, פרי השביתה, רופף. הסכם השכר מתגמל בעיקר את הפרופסורים הותיקים, שממילא נהנים משכר […]

שביתת המרצים – המציאות מעט יותר מורכבת (פורסם במעריב 13.12.07)

נציגי ארגוני הסגל הבכיר באוניברסיטאות יצאו עם תחילת השביתה בקריאה לציבור המרצים להביע את עמדתם מעל דפי העיתונות היומית ובאתרי האינטרנט. התוצאה הייתה יבול נכבד של מאמרים מרשימים באיכות כתיבתם של כותבים המייצגים אינטרס אישי ברור.  הטענה המרכזית העולה מהמאמרים די פשוטה. במקרה הטוב, משרד האוצר אינו רואה את החשיבות האדירה בהעלאת שכר המרצים לשגשוגה של ההשכלה הגבוהה בישראל. במקרה החמור יותר, המשרד מסרב להעלות את שכרם של המרצים מתוך אידיאולוגיה ניאו-שמרנית, מדיניות הפרטות ברוטאלית ורצון למוטט את מערכת ההשכלה הציבורית בישראל. ומדוע, טוענים המרצים חשוב כל כך להעלות את השכר? מכיוון שבתחומים מסוימים קשה בשכר הקיים להתחרות במגזר הפרטי […]