אני חוזר לנושא כניסתה או ליתר דיוק, חסימתה של אובר לישראל. בפוסט הקודם התייחסתי לטענות של מירב מורן. כאן אני רוצה לעדכן, בקצרה ובאופן ענייני, על ממצאי המחקר הכלכלי. זה יהיה על קצה המזלג בלבד. במקביל אני עובד על פרק לפודקאסט “עושים חשבון”, שיעסוק בהשפעת כניסת אובר על: מחירי הנסיעה לצרכן, זמינות השירות, רווחת הצרכנים, הזדמנויות תעסוקה והתרומה (כן, גם השלילית) לגודש. אני מזכיר את מירב מורן לא בגלל חשיבותה האינטלקטואלית לדיון, אלא מסיבה אחת: איני נכנע לבריונות. למורן יש טקסט קבוע, מועתק, שהיא מפרסמת בכל פעם שאני מבקר את כתיבתה. הטקסט הזה כולל אפס התייחסות עניינית לטענות עצמן, ומנוסח באופן שמדרדר לדיבה אישית. המסר […]

לפני מלחמת האזרחים האמריקאית, לא היו שטרות של דולרים אלא מטבעות בלבד. רוב המטבעות שבמחזור היו מטבעות נחושת פשוטים בערך נקוב של בין סנט לרבע דולר. מטבעות כסף בערך של חצי דולר או דולר היו נדירים ושימשו לעסקאות גדולות או לחיסכון, ומטבעות הזהב בערכים של $1-$20 היו נדירים עוד יותר. לעסקאות בינוניות ומעלה, אנשים העדיפו להשתמש בשטרות (לשם השוואה, באותה התקופה, שכר עבודה שבועי של פועל לא-מיומן נע בטווח $2-$5 ומחיר של כיכר לחם היה כ-5 סנט). השטרות שרווחו בשוק היו שטרות פרטיים שהונפקו על־ידי בנקים. למשל, איכר ביקש לבצע רכישה גדולה של זרעים, סוס או מחרשה. הוא פנה אל […]

ברשומה הזו אני אתייחס באופן ביקורתי לכמה מהרעיונות של הוגי הפרוטקציוניזם סביב ממשל טראמפ אשר מצדיקים את מדיניות הסחר שלו. למי שלא קרא את הרשומה הקודמת, אני מעתיק כאן את ליבת העניין – שורה של שאלות שלטענת הפרוטקציוניסטים התשובה עליהם היא “כן”: האם גירעון מסחרי לכשעצמו הוא בעיה שצריך לפתור? האם מכסים יכולים לצמצם אותו? האם מקור הגרעון המסחרי של ארה”ב הוא החשיפה ליבוא הסיני, המעמד הדומיננטי של הדולר כמטבע רזרבה עולמי, או הצפת חיסכון שמקורה בסין? האם הגרעון המסחרי הוא סיבה מרכזית לדה-תיעוש של המשק האמריקאי? האם אפשר לתעש מחדש את המשק האמריקאי? האם תיעוש מחדש של אמריקה יעשיר את […]

אין ויכוח אמיתי על כך שמדיניות הסחר של ממשל טראמפ היא לא-מושכלת: היא שרירותית ובלתי צפויה, המטרות שלה לא ברורות או סותרות, והקשר בין המטרות האלה ובין האמצעים שנועדו להשגתן הוא קלוש. אולם בממשל וסביבו מסתובבים מספר רעיונות המאפשרים לטעון כי הביצוע אולי אינו מושלם, אך הכוונות נכונות וחלק מהאמצעים ראויים. בין מקדמי הרעיונות האלה אפשר למנות את הכלכלנים סטיבן מירן, ראש מועצת היועצים הכלכליים, מייקל פטיס, מאוניבסיטת פקינג וקרן קרנגי לשלום עולמי, ואורן קאס, הכלכלן הראשי של מכון אמריקן קומפאס, אותו הוא הקים. הם אנשים מלומדים בעלי רעיונות מעניינים ומגובשים שיש להתייחס לעמדותיהם הפרוטקציוניסטיות ברצינות, גם אם האפשרות שצעדי […]