כותרת ב”דהמרקר” מדווחת: אורה קורן, “המענק לאינטל יתכווץ? האוצר בודק אם מוטב להשקיע דווקא בחברות אחרות”, באתר דה מרקר, 28 לפברואר 2018 מנכ”ל משרד האוצר, שי באב”ד, הנחה את אנשיו לבדוק מה תהיה התרומה למשק אם מאות המהנדסים שתקלוט אינטל בזכות המענק יועסקו בחברות אחרות. הבדיקה עשויה להשפיע על גובה המענק ועל החלטת החברה אם להשקיע מיליארדי דולרים נוספים בישראל להבנתי אין לכלכלנים, גם אם הם ממשרד האוצר, באמת אפשרות לבצע בדיקה כזו. כל הרעיון של ממשלה שמקבלת החלטות היכן מוטב להשקיע: בחברות גדולות או קטנות, בענפי יצוא או יצור עבור השוק המקומי, בהי-טק או בליטוש יהלומים (כן, פעם זה […]

לא חקרתי את הנושא, אבל למיטב הבנתי אין לישראל שום יתרון יחסי בגידול בננות. המים כאן יקרים, האקלים לא מתאים, והעבודה יקרה. מוזמנים לראות את הסרטון החביב בקישור שישכנע אתכם שמדובר בענף עתיר עבודה פשוטה. (תודה ל-Asaf Weksler). מה עוד רומז לחוסר יתרון יחסי בבננות? המחיר. בננות בישראל יקרות הרבה יותר מבננות במדינות אירופה שמייבאות אותן מדרום-מרכז אמריקה. אז מה עושים? כמובן חוסמים יבוא. ציבור של כ-13 מליון בני אדם (גם הפלשתינים סובלים מכל הפרוטקציוניזם שלנו), סובל בשביל כמה מאות מגדלי בננות והעובדים התאילנדים שלהם. לכאורה מגינים על מקור פרנסה, אבל: ראשית, חסימת יבוא לא באמת מצמצמת אבטלה (ראו נייר […]

כשקובעים מחיר נמוך ממחיר שיווי משקל – מחיר שישווה ביקוש להיצע – מקבלים עודף ביקוש. אז מה עושים? הפתרון המתבקש הוא מחיר גבוה יותר. מחיר נסיעה בתחבורה ציבורית – רכבות, אוטובוסים, מטוסים – משתנה במדינות רבות בהתאם לביקוש להיצע. כך למשל באנגליה, מחיר כרטיס ברכבת בשעות העומס גבוה בהרבה (פי שלושה ארבעה) מהמחיר בשעות השפל. אבל בממשלת הסוציאל-פופוליזם, המדינה קובעת מחיר אחיד שהוא לרוב נמוך מידי בשעות העומס, והתוצאה היא: צפיפות, תורים, ולפעמים גם פשוט אוטובוס או רכבת שלא ניתן לעלות עליהם. ואם זה לא גרוע מספיק, אז לכבוד חגיגות פתיחת קו הרכבת לירושלים, החליט שר התחבורה ישראל כץ, על […]