כותרת ב”דהמרקר” מדווחת:
אורה קורן, “המענק לאינטל יתכווץ? האוצר בודק אם מוטב להשקיע דווקא בחברות אחרות”, באתר דה מרקר, 28 לפברואר 2018
מנכ”ל משרד האוצר, שי באב”ד, הנחה את אנשיו לבדוק מה תהיה התרומה למשק אם מאות המהנדסים שתקלוט אינטל בזכות המענק יועסקו בחברות אחרות. הבדיקה עשויה להשפיע על גובה המענק ועל החלטת החברה אם להשקיע מיליארדי דולרים נוספים בישראל
להבנתי אין לכלכלנים, גם אם הם ממשרד האוצר, באמת אפשרות לבצע בדיקה כזו. כל הרעיון של ממשלה שמקבלת החלטות היכן מוטב להשקיע: בחברות גדולות או קטנות, בענפי יצוא או יצור עבור השוק המקומי, בהי-טק או בליטוש יהלומים (כן, פעם זה היה הענף המועדף על ידי ממשלת ישראל), בתפוזים או בפלפלים, הוא רעיון מופרך.
התפקיד של הממשלה להציב תנאים נוחים ככל האפשר לביצוע השקעות, ולאפשר למשקיעים להחליט היכן מוטב להשקיע, ללא הטבות מס או מענקים לחברה כזו או אחרת. מוטב שיעור מס אחיד ונמוך יותר לכל החברות.
על הטעות של חוק עידוד השקעות כדאי לקרוא את המאמר שלי עם אסף צימרינג
הממשלה יכולה וצריכה להקטין ביורוקרטיה, לצמצם רגולציה מזיקה שמקשה על פתיחת עסקים והרחבתם, להלחם בחקיקה פופוליסטית שמכבידה על יזמים ומשקיעים, ולצמצם את המגבלות על מעסיקים להתגונן בפני עובדים ששובתים. כדאי להבין, החקיקה “למען העובדים” בפרט זכות השביתה חסרת הרסן בישראל, פוגעת ביצירת מקומות עבודה, ופוגעת למעשה בעובדים, בעיקר החלשים.
ולגבי אינטל: לדעתי הפחד שולט. אף אחד לא רוצה שבמשמרת שלו אינטל תעזוב את ישראל או תוותר על השקעה גדולה מאוד בישראל. הביקורת על מענק לאינטל של כמה מאות מליונים מתגמד מהחשש להיות תחת ביקורת במקרה שאינטל תחליט לא להשקיע בישראל, גם אם הנזק לכלכלה הישראלית לא כל כך גדול. (הסבר במאמר המקושר).