ראיון עם פרופ’ אנדרו לו בעיתון כלכליסט:
קרן צוריאל הררי,“אג’יו: מוצא הסוחר מן הקוף”, באתר כלכליסט, 1 למרץ 2018
הראיון נפתח במשפט הבא:
כמו כל פרחי הכלכלנים שמטופחים במחלקות לכלכלה של אוניברסיטאות העילית, גם אנדרו לוֹ חונך לאמונה באמיתות הכלכליות המקובלות כמו תיאוריית השוק היעיל, היד הנעלמה ושאר עיקרי האמונה.
אחד המשפטים היותר מטומטמים ודמגוגיים בעיתון כלכלי. אין לי ספק שהמרואיין של צוריאל הררי היה מתנגד בצורה נחרצת להצגת בוגרי תכניות דוקטורט לכלכלה כבוגרי סמינר לרבנים או כמרים. יש מקום לביקורת על החינוך והמחקר הכלכלי, אבל קבלת אמונה באמיתות, אינה ביקורת לגיטימית, כי היא פשוט מגוחכת. כלכלנים בוגרי תכניות דוקטורט יודעים שבשביל להצליח בקרירה אקדמית הם צריכים להטיל ספק “באמיתות.” ללא הטלת ספק אי אפשר לעשות מחקר מקורי.
האמת היא שאפילו אין צורך להסביר מדוע הכותבת סתם מקשקשת. היא סותרת את עצמה מהר מאוד כשהיא מבהירה שלמעשה החידוש של פרופסור לו אינו בטענה שבני אדם לא רציונאליים, שהשוק לא יעיל, ש-היד הנעלמה לא עובדת, או ביקורת על “שאר עיקרי אמונה” שהכותבת כנראה אפילו לא יודעת למה היא מתכוונת. החידוש של פרופסור לו, כך היא מבהירה, הוא במציאת פשרה בין הגישה של השוק היעיל לבין גישות חלופיות, רדיקליות יותר, שקיימות ומלומדות כבר שנים רבות בבתי הספר לכלכלה.
הכותבת גם לא מבינה, כמו רבים אחרים, את התרומה של חוקרים בכלכלה התנהגותית, כמו זוכי פרס הנובל דניאל כהנמן וריצ’רד ת’אלר, או עמוס טברסקי שלא זכה בפרס בגלל מותו המוקדם. הטענה “שהמשקיעים אינם רציונליים, ושהחלטותיהם נגועות בפחדים, היבריס, ביטחון עצמי מופרז, הטיות פסיכולוגיות ועוד, ולכן החלטות ההשקעה שהם מקבלים אינן שכלתניות ורציונליות” אינה החידוש של המחקר בכלכלה התנהגותית. העובדות הללו ידועות היטיב הרבה לפני שתחום הכלכלה ההתנהגותית התפתח. החידוש של הכלכלה ההתנהגותית הוא בזיהוי סטיות שיטתיות מהמודל הרציונאלי.
אז מה היה לנו, לפי צוריאל הררי? מצד אחד פרופסור אנדרו לו הצליח להשתחרר מהחינוך לאמונה באמיתות ומצד שני, החידוש שלו היא פשרה שמשלבת מחקר קיים שכבר מזמן כופר בעיקרי האמונה, אמונה שאינה אלא קריקטורה אווילית.