עמירם ברקת, גלובס, מדווח בנושא הכנס ההזוי על “קץ הקפיטליזם“. שימו לב לדברים של פרופסור איתי סנד ראש המכון האקדמי החדש לרפורמות מבניות שייסד עו”ד שרגא בירן:
40% מהאוכלוסייה בישראל הם עניים, זה אחוז לא נתפס. במדינה עם חוסן כלכלי גדול נמצאת אוכלוסייה גדולה שלא יכולה לקיים את עצמה, שחיה ברעב. הקפיטליזם שאנחנו מכירים נעלם. אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה תקופה ארוכה שבה כיכבה מדינת הרווחה ולמאיון העליון היה חלק קטן יותר בעושר הכולל. העידן הניאו-ליברלי של שנות ה-80 החזיר את הקפיטליזם ואיתו את היקף העושר של המאיון העליון, על חשבון כלל הציבור. מי שניצח הם התאגידים הבינ”ל
וכך השבתי לו:
אין בארץ כלכלן שמבקר את ממשלת נתניהו באותה חריפות שאני עושה את זה אבל כדאי מאד בכל דיון, בוודאי באקדמיה, לדבוק בעובדות ולא ללכת לעולם של עובדות אלטרנטיביות. כשמסתכלים על נתונים רואים שהעוני בישראל גבוה אבל הוא לא 40% אלא 20% והוא הולך ומצטצמם על פני הזמן. המעמד הבינוני לא רעב. מצבו הכלכלי לא נשחק.
קפיטליזם נשמע כאן כמו מילת גנאי, שיש אלטרנטיבות יותר טובות. כשאני אומר קפיטליזם הכוונה היא לכלכלה המבוססת לא על מתכנן מרכזי לא על ממשלה ששולטת בכלכלה אלא על יוזמה פרטית והמנגנון שמווסת הוא השוק כשהמחירים נקבעים בביקוש והיצע. אני חייב להסכים עם הביקורות שנשמעו פה קודם שקפיטליזם זה שיטה די מחורבנת. באמת יש פער די גדול בין האידולוגיה של חופש ויוזמה והממשלה רק עוזרת – בעולם האמיתית ההנחות האלה לא מתקיימות. יש פער מאד גדול בין המודל התיאורטי של כלכלת שוק חופשי לבין מה שמתקיים במציאות אבל הפער הזה הרבה יותר גדול אצל האידיאולוגיות האלטרנטיביות. אם אי-שוויון כל-כך מטריד אנשים אפשר באמת לחזור 200 שנה אחורה, מדד הג’יני למדידת אי-שוויון בהכנסות בין בני אדם היה הרבה יותר נמוך ממה שהוא היום, אבל יחד עם זאת 90% מבני האדם בעולם חיו בעוני מחפיר. היום פחות מ-10% חיים באותה רמת עוני. זאת אומרת, אולי אי השוויון באמת גדל על-פני 200 השנים האחרונות אבל הרווחה של כולם עלתה בצורה דרמטית. יש פערים אבל יש מגמת שיפור אדירה – אלו אכן העובדות. אי-השוויון הולך ומצטמצם מספר האנשים שחיים מתחת לקו העוני – לא קו העוני הישראלי שהוא לוקסוס יחסית לקו העוני בהודו אלא קו העוני העולמי – הולך ומצטמצם בצורה דרמטית. מי שהרעיף את כל הטוב הזה על העולם זה לא הסוציאליזם אלא כלכלת השוק.