סמי פרץ, “ההסתדרות תקים מכון מחקר כלכלי בראשות ירון זליכה”, באתר דהמרקר, 7 ליולי 2018
זה פשוט ענק! מזמן לא צחקתי כל כך:
המכון יפרסם מחקרים וניירות מדיניות, סקירות תקופתיות ופרשנות לנתוני מאקרו ■ המכון יהיה בעל אופי סוציאל דמוקרטי והפעילות שלו תלווה במועצה אקדמית שיכהנו בה מומחים מתחום הכלכלה
ממש סוציאל דמוקרטיה. אז למקרה שאתם לא יודעים, המדיניות שמקדמות המדינות הסוציאל דמוקרטיות המוצלחות (כמו שוודיה או דנמרק) היא בגדול הפוכה לחלוטין למדיניות של ההסתדרות ולמדיניות שכל מיני פוליטיקאים שקוראים לעצמם סוציאל דמוקרטים מקדמים, ברור שמחר כבר נראה את זליכה יוצא נגד הפרוטקציוניזם של ההסתדרות. בגוף הכתבה כותב פרץ:
הרכב המועצה המייעצת שבחר ניסנקורן עונה על הצורך באנשי מקצוע מוערכים
אבל אותם “אנשי מקצוע מוערכים” ראוי שיאבדו כל הערכה אם הם מוכנים לכהן בגוף מגוחך שכזה בראשותו של פרופסור מכללה שלא מבין מקרו כלכלה, ונהנה ממוניטין אקדמי אפסי. כאן הטור שלי שמראה שזליכה גם לא מבין במקרו כלכלה וגם ממציא נתונים ועובדות:
עומר מואב, “עומר מואב מנסה להפריך את טענות זליכה:במקום לתרום לדיון הציבורי הוא מחבל בו”, באתר הארץ, 11 ליולי 2013
(אמנם עורכי הארץ אונליין בחרו בכותרת “פרופסור מואב מנסה להפריך את טענות זליכה”, אבל מי שיקרא את המאמר יבין שהמלה “מנסה” מיותרת לחלוטין). למקרה שאתם תוהים, אז הרשימה של המומחים כוללת את:
פרופ’ אפרים צדקה מאוניברסיטת תל אביב, ד”ר ניצה (קלינר) קסיר שעבדה בעבר במחלקת המחקר של בנק ישראל; פרופ’ יוסף זעירא מהאוניברסיטה העברית; ד”ר טלי קריסטל מאוניברסיטת חיפה; פרופ’ לאה אחדות, שעמדה בראש תחום המחקר בביטוח הלאומי; עו”ד בני כהן המתמחה ביחסי עבודה ובעל עבר בהסתדרות; ושי בירן, מנכ”ל אגף כלכלה בהסתדרות.
יש ברשימה שלושה חוקרים אקדמיים בעלי מוניטין (כזה או אחר). צדקה, שכתב בתמורה לשכר טרחה מקבוצת אי.די.בי (אז בבעלות נוחי דנקנר) דו”ח שאין בעיה של ריכוזיות בישראל. צדקה, בדומה לעשירים רבים שגזרו קופון יפה מעסקאות שזכו לביקורת, אוהב לדבר כסוציאליסט. כדאי לזכור שאין באמת סתירה. כלכלה שנשלטת על ידי המדינה (או ההסתדרות) מאפשרת לגזור קופונים. צדקה היה יו”ר שיכון ובינוי שגירד עמלה מאוד יפה בזמן מכירת החברה על ידי ההסתדרות.
חיים ביאור, “ועדת סלבין קבעה כי עסקת מכירת שיכון ובינוי היתה תקינה, אחרים עדיין מפקפקים”, באתר דהמרקר, 23 ליוני 2002
מהצד השני, זעירא, שהוא אידיאולוג אמיתי. כל כך אידיאולוג שאין לו בעיה לעגל קצת פינות בניתוח הכלכלי (כפי שגם אני וגם אסף צימרינג הראינו בכמה פוסטים). כאן למשל:
אסף צמרינג, “מרצפת חדר העריכה – מתוך סקירת הספר “כלכלת ישראל”,26 למאי 2018, בלוג מבוא לכלכלה ג’
עומר מואב, “גיקונומי פרק #123 – ביקורת (בונה)”, 30 למאי 2017, בלוג בעיקר כלכלה
ואחרונה טלי קריסטל, שאותה אני לא מכיר, אבל רק אציין שלצד הרקע האקדמי שנראה לי בהחלט סביר, היא סוציולוגית ולא כלכלנית.