קרנית פלוג, נדב פורת הירש,“יוקר המחייה בישראל – מה מספרים המספרים?”, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 23 בספטמבר 2022
קרנית פלוג, נדב פורת הירש, ורועי קנת פורטל טוענים במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה:
מבחינת המגמות בעשור האחרון, עליית המחירים בישראל הייתה מתונה יחסית לממוצע ב- OECD, והעלייה בהכנסה של משקי הבית, בכל רמות ההכנסה הייתה גבוהה בהרבה, ואפשרה עלייה של ממש בכוח הקנייה וברמת החיים. עם זאת, רמת המחירים בישראל בחלק מקטגוריות הצריכה הייתה גבוהה עוד לפני עשור, ונותרה גבוהה גם היום, וכוח הקנייה של העובד הישראלי היה ועודנו נמוך בהשוואה למצב הממוצע ב-OECD. למרות ההתקדמות המשמעותית, כדי להבטיח את המשך העלייה של רמת החיים, חשוב להמשיך את המגמה הן באמצעות שיפור הפריון לעובד שיאפשר עלייה בשכר ושילוב אוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה, והן בהמשך היישום של הרפורמות לפתיחת המשק ליבוא, להגברת התחרות ביבוא (באמצעות הסרת החסמים ליבוא מקביל), בייצור ובשיווק הקמעונאי.
זה התקציר, ובמחקר עצמו יש השוואה של האינפלציה בישראל בעשור 2012-2022 לאינפלציה במדינות האו אי סי די. בישראל 10% בארגון 31%. עוד במחקר הטענה (הנכונה), שההכנסה הריאלית בישראל (הכנסה במונחי כוח קניה) עלתה משמעותית באותה התקופה’ לכל קבוצות ההכנסה.
אחר כך פונים הכותבים לדבר על המחירים ריאליים בישראל בהשוואה למדינות המפותחות. (מחיר ריאלי: המחיר בישראל בדולרים של מוצר או סל מוצרים בהשוואה למחירו של אותו המוצר או סל מוצרים בדולרים במדינות ההשוואה). כלומר, החוקרים מחברים שלושה דברים: השוואת אינפלציה, השוואת מחירים ריאלית (שזה השוואת אינפלציה בתוספת שינוי שער חליפין), ועלייה בכוח הקניה הריאלי, ולדעתי עושים סלט מיותר. וכתוצאה חוטפים ביקורת על הטענה כאילו חלה ירידה ביוקר המחיה בישראל, טענה *שגויה* לדעתי. למשל באתר רוטר: “קרנית פלוג: החיים בארץ נעשו זולים משמעותית”
נדמה לי שסביר לחשוב על יוקר המחייה כאן בשתי צורות, וזה גם מה שאני לומד מתגובות לפוסטים על מה אנשים חושבים בהקשר של יוקר מחייה, וזה גם עקבי עם הטענות, גם אם קצת מבולגנות, של החוקרים:
- היחס בין ההכנסה לעלות סל צריכה לאורך זמן או בהשוואה למדינות שונות
- עלות סל צריכה בישראל בדולרים בהשוואה לעלות של אותו הסל בדולרים במדינות שונות או בממוצע ה-OECD
השוואה ראשונה – להשוות מה ניתן לרכוש עם ההכנסה הממוצעת בישראל למדינות אחרות או לאורך זמן, שקול להשוואת התוצר לנפש מתוקן לכוח קנייה. התוצר לנפש (כמעט) זהה להכנסה הממוצעת לנפש. במקרה זה, אנחנו יודעים מה קרה בעשור האחרון: הייתה עליה משמעותית בתוצר לנפש, מעט יותר מאשר ממוצע המדינות באו אי סי די, אבל ללא שינוי מהותי במיקום שלנו.
זו למעשה הטענה של פלוג ושותפיה למחקר. רק שהם מציגים את הדברים בצורה מעט מסורבלת: חישוב העלייה בהכנסה בתיקון אינפלציה, ומסיקים, אם אני לא טועה, ירידה ביוקר המחייה. אבל כל החישוב מיותר, אפשר להסתכל ישירות על התוצר לנפש בישראל במונחים ריאליים. זה אותו הדבר. (טיעונים שלא צריך להשוות תוצר ממוצע אלא חציון, או משהו כזה, לא רלוונטיים לפוסט הזה. ובנוסף, דווקא חלה ירידה באי השוויון בעשור המדובר).
אבל החוקרים גם מסתכלים על האינפלציה בישראל בהשוואה למדינות ה-OECD, בהקשר של יוקר מחייה. רק בעיה קטנה: אם הסכמתם איתי שיוקר המחייה נמדד על ידי אחת משתי האפשרויות שציינתי, או גם וגם, אז מה קשור אינפלציה?
ואכן, אין קשר בין אינפלציה ליוקר המחיה, למרות שההדיוט באופן די טבעי חושב שיש קשר, שכן האינפלציה מודדת את עליית המחיר של סל התצרוכת. העניין הוא שעם האינפלציה גם ההכנסה עולה, אז היא לא רלוונטית למדידת סעיף התוצר לנפש במונחי כוח קניה.
אני לא טוען שאינפלציה לא משפיעה על צמיחה כלכלית ועל חלוקת ההכנסות, אבל ההשפעה נלקחת בחשבון בחישוב. (החישוב מנטרל אינפלציה בכל מקרה).
ומה לגבי יוקר סל מוצרים בהשוואה למדינות אחרות? שינויים במדד הזה מושפעים משילוב של שינויים במדד המחירים ושער החליפין. כלומר, האינפלציה כבר בפנים, ולהסתכל על האינפלציה בנפרד זה פשוט מיותר.
בסופו של דבר, אמנם יש בנייר של פלוג ושותפיה נתונים מעניינים, אבל אין כל חדש בטיעונים המרכזיים. הם פשוט מגיעים בדרך מסורבלת לנתונים קיימים וזמינים: תוצר ריאלי ומחירים ריאליים לאורך זמן ובהשוואה למדינות אחרות, האינפלציה כבר בחישובים הקיימים. אין צורך לחזור על החישוב ולעשות סלט.