המעצר של פרופ’ נדירה שלהוב קיבורקיאן

המעצר של פרופ’ נדירה שלהוב קיבורקיאן רק מעיד על ההפליה השיטתית של מערכת אכיפת החוק בישראל נגד הערבים אזרחי ישראל, כמו גם נגד הערבים תושבי יו”ש. יהודים רבים אמרו דברים הרבה יותר חמורים מדברי הבלע של הפרופסורית, אמירות מסיתות שבצורה די ברורה עוברות על החוק, אבל עוצרים, כרגיל, את הערבייה ולא את היהודים שקוראים להריגת ערבים מסיבית ללא הבחנה, כולל אטום על עזה.
מצד שני, הטיפול הנכון בפרופסור קיבורקיאן הוא משמעתי על ידי האוניברסיטה העברית, וזה לא נעשה. הפרופסורית טוענת טענות משוללות בסיס עובדתי, טענות שמשרתות את הנרטיב האידיאולוגי שלה, תחת הכותרת של “מחקר,” ותחת הטענה של “חופש אקדמי”. אבל חופש אקדמי נועד להגן על חוקרים בפני עריצות השלטון ולאפשר להם (לנו) לכתוב את האמת ולא לסלף את האמת בדרישת השלטון. ניצול החופש האקדמי בשביל לסלף את העובדות ראוי לכל גנאי ולאכיפה של הכללים על ידי המעסיק – האוניברסיטה העברית.
ידידי ד”ר יעקב ברגמן הגיש קובלנה בהתאם. מיד הקובלנה כלשונה, רק אציין קודם שיש גם מצד שלישי: קיבורקיאן אינה יוצאת דופן בכך שהיא מפרסמת הגיגית אידיאולוגים משוללי יסוד עובדתי כאילו היו מסקנות מהמחקר האקדמי’ התופעה נפוצה מאוד בחוגים מסוימים. רק שאם ההתקפות הן כנגד “הקפיטליזם” אז לא נשמעת ביקורת, ובוודאי שאין מעצרים. 
והנה הקובלנה שמדברת בעד עצמה:
אני מגיש בזאת קובלנה נגד פרופסור קיבורקיאן מן האוניברסיטה העברית על עבירות שעברה לכאורה על תקנון המשמעת של העובדים האקדמיים באוניברסיטה העברית על פי סעיף א2ג1 בתקנון הקובע, כי “עובד אקדמי העושה [זאת] עובר עבירת משמעת: פועל בתרמית בעבודה מדעית ובפרסומה”. חלק מן העבירות שעברה לכאורה פרופ’ קיבורקיאן מתוארות בתחקיר שפרסם עיתונאי ערוץ 12 עומרי מניב ב-20 אפריל האחרון בחדשות השבוע בטלוויזיה. התחקיר המלא נמצא באתר ערוץ 12. דוגמה אחת בתחקיר האמור לעבירה כזו נמצאת בספר מחקרי שהוציאה קיבורקיאן לפני ארבע שנים שבו אחד הנושאים הוא: “ישראל מבצעת ניסויים בנשק על ילדים פלסטינים במזרח ירושלים.” באותו מחקר כתבה: “המדינה הופכת את המרחבים היומיומיים של ילדים ל’חדרי תצוגה’ – מעבדות חיות – למדינות, לחברות נשק, ולסוכנויות ביטחון כדי לשווק את הטכנולוגיות שלהן אחרי ש’נבדקו חיובית'”. על האשמה זו של קיבורקיאן, כאילו ישראל עושה ניסויים בנשק על ילדים פלסטיניים, פרסמתי מאמר ב״הארץ״ תחת הכותרת ״עלילת הדם שמפיצה בעולם מרצָה מהאוניברסיטה העברית.״ במאמר זה ציטטתי מכתב ששלחו אליי נשיא האוניברסיטה אשר כהן והרקטור דאז ברק מדינה ובו כתבו: ״האוניברסיטה דוחה בתקיפות את האשמותיה חסרות הבסיס של פרופ’ קיבורקיאן.״ כלומר, הנשיא והרקטור קבעו שהפרסום המחקרי שפרסמה קיבורקיאן שבו הציגה כעובדה, שישראל עושה ניסויים בנשק על ילדים פלסטיניים, הינו תרמית מחקרית חסרת בסיס עובדתי. הנשיא והרקטור קבעו, למעשה, שקיבורקיאן עברה לכאורה, כאמור לעיל, את העבירה שבסעיף א2ג1 בתקנון המשמעת של העובדים האקדמיים באוניברסיטה העברית. כאמור, הנאמר לעיל הוא רק דוגמה אחת בתחקיר של עומרי מניב מערוץ 12 מתוך רשמת תרמיות מחקריות לכאורה אחרות שפרסמה קיבורקיאן. דוגמאות נוספות נמצאות בתחקיר האמור וגם בגילוי הדעת הפומבי מן ה-15 במרץ של חברי הסגל במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. כך כתבו:
״אנחנו מבקשים להתנער מכל וכל מדבריה של פרופ’ שלהוב-קיבורקיאן. כקרימינולוגים החוקרים בשיטור, ענישה, בקורבנות, וביחסי מיעוטים והמדינה, אנחנו מוצאים שמרבית הדברים שנאמרו אינם מתבססים על עובדות מחקריות כפי שאנחנו מכירים אותן. כל אחד רשאי לדעות הפרטיות שלו אך העובדות הן משותפות לכלל הקהילה המדעית. סוגיית הראיות המדעיות לאישוש ולהפרכת טיעונים היא נר לרגלינו. ניתן לעיתים לחלוק על טיב הראיות שבסיס המחקר האקדמי, אבל מן המוסכמות שלכל הפחות יש צורך בראשית ראייה כדי לטעון טיעון אמפירי.״
״ואולם, פרופ’ שלהוב-קיבורקיאן מטשטשת בין מחקר לעמדה פוליטית, בין אידיאולוגיה למדע ועובדות. פרופ’ שלהוב-קיבורקיאן טוענת שמדינת ישראל היא ישות מדינית שאינה לגיטימית. זכותה כמובן להחזיק בעמדות אלה, ועל החופש שלה להחזיק בהן ולבטא אותן הגנו שנים ארוכות, כעמיתיה וכאנשי אקדמיה. אבל פרופ’ שלהוב-קיבורקיאן ממשיכה וטוענת כי אותה יישות מדינית, לדבריה, בנויה על מכונת טיהור אתני, רצח של תינוקות, שחייליה משתמשים בפרקטיקות של אונס כחלק מהסכסוך, שמערכת הביטחון משתמשת בילדים פלסטינים כמעבדה לפיתוח כלי נשק כדי לשווק אותם בחו”ל – טענות משוללות יסוד אותן היא מציגה כעובדות אמפיריות אובייקטיביות, למרות שאינן מגובות בראיות מחקריות.״
״מצופה מאיתנו כקהילה אקדמית לקדש את חקר והצגת האמת. ההכללות שעושה פרופ’ שלהוב-קיבורקיאן אינן מייצגות, לתפיסתנו כמומחים, מדע אקדמי ראוי ולא מבוססות על עובדות.״
עד כאן קובלנתי. אחכה, ואִתי, אני מעריך, יחכו רבּים, לשמוע מה יֵעשה בה. לתוצאות קובלנתי יהיו השלכות חשובות לקיום ה-אתוס האקדמי האוניברסלי ויישומו באוניברסיטה העברית.