קטע מטור בדהמרקר שכתבתי בשנת-2007: לצד צמיחה כלכלית, משקים מודרניים מאופיינים במחזורי עסקים – תנודתיות בשיעור הצמיחה סביב המגמה; כלומר, מעברים מתקופות של צמיחה מהירה לתקופות של מיתון. גם אם לא מבינים תמיד מדוע, הניסיון מרמז לכך שמיתון יגיע, והוויכוח הפופולרי כל כך בישראל על מה עושים עם “העודפים המצטברים בקופת המדינה” יוחלף בוויכוח פחות נעים – מהיכן מקצצים בזמן שהקופה הולכת ומתרוקנת. מדיניות כלכלית אנטי-מחזורית – כלומר מדיניות המנסה למתן את התנודתיות בצמיחה הכלכלית, ובעיקר לצמצם את הפגיעה בהכנסה בתקופות של שפל, מאופיינת בגישה שמרנית בתקופות של צמיחה: הימנעות מגידול, מעבר לתוואי הרב-שנתי, בהוצאה והימנעות מקיצוצים או אף הרחבה בהוצאה […]

שר האוצר, בתגובה לביקורת של בנק ישראל על מדיניותו הפופוליסטית, משתלח בגסות בנגידת בנק ישראל: משרד האוצר הצליח להוריד את מחירי הדיור לאחר 12 שנה, להפחית מסים ולהצמיח את הכלכלה הישראלית, למרות הקשיים והמכשולים שהערים בנק ישראל. לצערנו הרב, בנק ישראל ממשיך לנהוג במדיניות כלכלית שמשרתת בעיקר את האינטרסנטים ראשית חבל ששר האוצר מצטרף לסגנון של ראש הממשלה בהשתלחות ארסית בגופים ציבוריים שעושים את עבודתם. בנק ישראל, גם אם טועה לפעמים במדיניותו, לא פועל למען קבוצות אינטרס צר (בשונה, אגב, משר האוצר). שנית, לגבי הכלכלה, יש למדוד שר אוצר לפי מעשיו. התוצאות המקרו כלכליות מושפעות מעוד מגוון רחב של גורמים, […]