מע”מ דיפרנציאלי

סטודנט סביר לכלכלה, בסוף שנת הלימודים השנייה לתואר בוגר, יכול להראות שמע”מ דיפרנציאלי פוגע ברווחה של הצרכן הממוצע. ההנחות הנדרשות לתוצאה זו הן סבירות: אנשים יודעים להרכיב את סל הצריכה שלהם (כמה עגבניות, וכמה חלב, וכדומה) יותר טוב ממה שאחר, נבון ומוכשר ככל שיהיה, יחליט עבורם. מע”מ דיפרנציאלי זו שיטה גרועה לסייע לחלשים. ממשלת ישראל עברה כבר לפני למעלה משלושה עשורים, בתהליך הדרגתי, לסיוע ישיר לנזקקים במקום לסיוע בזבזני דרך סבסוד מוצרים או מיסוי דיפרנציאלי. העובדה שבמדינות רבות יש מע”מ דיפרנציאלי אינה סיבה להעתיק מהן אלא ללמוד מהן. והניסיון מראה שמע”מ דיפרנציאלי אינו מוצלח. (פירוט בטור המצוין של מירב ארלוזורוב […]

על חוק מע”מ אפס

שאל אותי חבר שלמד איתי כלכלה (וזכר משהו…) על חוק מע”מ אפס: למה מע”מ 0 זה לא טוב? הרי אם הביקוש קשיח: [40-50 אלף זוגות יהודים חדשים שרוצים לקנות דירה בצו הוריהם] וההיצע עולה באופן חיובי הרי ירידה בהיצע היא הסטה של כל העקומה מטה. ואז המחיר צריך לרדת במלוא המע”מ. גם אם ההנחות של היצע יותר קשיח וביקוש יותר גמיש המחיר ירד באופן חלקי. כמו בהורדת של מס קניה, נקבל שיווי משקל נמוך יותר. מחיר הדירות המשומשות ירד, בהיותו שוק אלטרנטיבי שעקומת הביקוש תוסט מטה. הנה תשובתי: אמנם לא לימדתי מבוא לכלכלה א’ כבר בערך עשור, אבל נדמה לי […]

קיצוץ ידוע מראש (פורסם בכלכליסט 9.7.08)

רענן דינור, מנכ”ל משרד ראש הממשלה, בראיון ל”כלכליסט” (8.7.08), חושף את תוכניתו הכלכלית, הכוללת המלצה על ביטול קצבאות הילדים למשפחות מהמעמד הבינוני והגבוה. צמצום בקצבאות הילדים, העומדות על 152 שקלים לחודש לילד ללא כל מבחן הכנסה, נראה על פניו צעד סביר, כמעט מתבקש, לנוכח הצרכים הרבים. ואכן, לא מדובר בהצעה חדשה. לא מזמן היה זה שמעון פרס, אז המשנה לראש הממשלה, שהציע לקצץ בקצבאות הילדים לארבעת העשירונים העליונים, במטרה לממן מסגרות לגיל הרך, שיקלו על אמהות את היציאה לעבודה. זמן לא רב לפניו, במהלך דיוני התקציב לקראת שנת 2005, הייתה זו שרת החינוך דאז, לימור לבנת, שמחזרה את הרעיון לקצץ […]

תגובה למאמר “השובתים שלא עלו על הבריקדות” (קו פנים מרס 2008)

במאמרו של משה ריינפלד (“השובתים שלא עלו על בריקדות”, קו פנים, מרץ 2008), שהתבסס על ראיון עם שני חברי סגל, נמשך הקו המשתלח בפקידי האוצר תוך השענות על טענות שבסיסן העובדתי רעוע. כך למשל ניתן ללמוד מהכתבה שלמשרד האוצר “מנגנון ההסברה משומן היטב”  שבעזרתו ובעזרת התקשורת הישראלית הצליח לעוות את דימוי המרצים בציבור. אבל האמת היא, שמלבד דוברות, למשרד האוצר אין מנגנון הסברה, ובמאבקו מול הסגל הבכיר הוא לא העסיק משרד פרסום. דווקא ארגון הסגל, שהוציא כסף רב להעסקת משרד פרסום, היה הצד הפעיל בענייני יחסי ציבור. בוודאי שהרמיזה שהתקשורת נוטה לצד האוצר אינה עולה בקנה אחד עם המציאות. המרואיינים […]

החזרה ללימודים: החוקרים הבינוניים הרוויחו, הציבור והסטודנטים הפסידו (פורסם בידיעות אחרונות – 20.2.08)

לאחר שביתה ארוכה, שגרמה לפגיעה בעשרות אלפי סטודנטים, קבלו חברי הסגל הבכיר תוספת נאה לשכרם, ללא ישום המלצות ועדת שוחט או כל רפורמה אחרת במערכת ההשכלה הגבוהה, כפי שדרש משרד האוצר. נציגי הסגל הבכיר מציגים את ההסכם כניצחון ההשכלה הגבוהה. לטענתם, תוספת השכר של כ-24% (במהלך השנתיים הבאות) היא התשובה לבעיית “בריחת המוחות”. ישראל היא אכן היצואנית המובילה, ביחס לגודלה, של מדענים לאוניברסיטאות ולמוסדות המחקר בארה”ב,  ובתחומי מחקר רבים אכן קשה להתחרות עם השכר שחוקרים מצטיינים יכולים לקבל בארה”ב. אבל הקשר בין “בריחת המוחות” לבין תוספת השכר, פרי השביתה, רופף. הסכם השכר מתגמל בעיקר את הפרופסורים הותיקים, שממילא נהנים משכר […]

שביתת המרצים – המציאות מעט יותר מורכבת (פורסם במעריב 13.12.07)

נציגי ארגוני הסגל הבכיר באוניברסיטאות יצאו עם תחילת השביתה בקריאה לציבור המרצים להביע את עמדתם מעל דפי העיתונות היומית ובאתרי האינטרנט. התוצאה הייתה יבול נכבד של מאמרים מרשימים באיכות כתיבתם של כותבים המייצגים אינטרס אישי ברור.  הטענה המרכזית העולה מהמאמרים די פשוטה. במקרה הטוב, משרד האוצר אינו רואה את החשיבות האדירה בהעלאת שכר המרצים לשגשוגה של ההשכלה הגבוהה בישראל. במקרה החמור יותר, המשרד מסרב להעלות את שכרם של המרצים מתוך אידיאולוגיה ניאו-שמרנית, מדיניות הפרטות ברוטאלית ורצון למוטט את מערכת ההשכלה הציבורית בישראל. ומדוע, טוענים המרצים חשוב כל כך להעלות את השכר? מכיוון שבתחומים מסוימים קשה בשכר הקיים להתחרות במגזר הפרטי […]

פטור לחרדים ושכר לחיילים בסדיר (פורסם במעריב 2.8.07)

הצעת האוצר לבטל את חוק טל ולמעשה לפטור את החרדים מהשירות הצבאי, במטרה לאפשר את הצטרפותם לכוח העבודה, ממחישה ביתר שאת את אי הצדק הבוטה הנובע מהנטל הלא שוויוני של השירות הצבאי הסדיר. ע”פ אומדן סביר, לאחר הפטור לחרדים, לערבים, לנשים דתיות ולסובלים מבעיות רפואיות, פחות ממחציתו של כל שנתון מתגייס לשירות צבאי מלא. לכן ראוי ורצוי לשלם למשרתים בשירות סדיר ונושאים בנטל פיסי ונפשי, לעיתים תוך סיכון חיים, לפחות שכר המתקרב לשכר מינימום. קשה לחשוב על שימוש ראוי יותר בכספי משלם המיסים (ובאותה הזדמנות אפשר לצמצם את העודף בקופת המדינה, הנובע מגביית מיסים בהיקף גבוה מהצפוי לפני שהכסף יופנה […]