הכוונה למנות את פרופ’ אפרים צדקה לנגיד בנק ישראל

אחת הבעיות עם מינוי אנשים לא מתאימים לתפקיד נגיד בנק ישראל (וכמובן לא רק נגיד בנק ישראל) היא שאין מי שמוכן להגיד בגלוי את מה שרבים יודעים. מי למשל מבכירי הכלכלנים בישראל יצא בביקורת על הכוונה (או לפחות הדיווח על כוונה) למנות את פרופסור אפרים צדקה לנגיד בנק ישראל? מי ירצה לקנות לעצמו אויבים? אז בלית ברירה אני נאלץ… זוכרים שלא מזמן ההסתדרות הקימה מכון מחקר כלכלי בראשות הפרופסור ירון זליכה? בפוסט תגובה התייחסתי לאחד מחברי “המועצה המייעצת” הפרופסור צדקה: צדקה, שכתב בתמורה לשכר טרחה מקבוצת אי.די.בי (אז בבעלות נוחי דנקנר) דו”ח שאין בעיה של ריכוזיות בישראל. צדקה, בדומה לעשירים […]

החיפוש אחר הנגיד הבא

עמירם ברקת, גלובס, מסביר למה אני לא אהיה הנגיד הבא – עמירם ברקת, “נתניהו מחפש נגיד ניאו–ליברל, אך אלה הולכים ומתמעטים“, באתר כלכליסט, 16 לאוגוסט 2018 עמירם צודק, אבל מפספס כמה דברים: מדע הכלכלה בכלל ואסכולת שיקגו הניאו-ליברלית בפרט עדיין מלקקים את פצעיהם אחרי משבר 2008. ראשית משום שהגישה הניאו-ליברלית שהשוק מסוגל לייצר בעצמו מנגנונים שימנעו התממשות סיכונים מערכתיים, נכשלה במשבר ושנית לאור הפעלתם של אמצעים בלתי-קונבנציונליים בהיקף חסר תקדים על ידי הבנקים המרכזיים. מדע הכלכלה לא מלקק את הפצעים אחרי משבר 2008. יש צורך בפוסט ארוך  כדי להסביר את הבלבול בין אמונה שהשוק תמיד יתקן את עצמו ללא צורך […]

ההסתדרות תקים מכון מחקר כלכלי בראשות ירון זליכה

סמי פרץ, “ההסתדרות תקים מכון מחקר כלכלי בראשות ירון זליכה”, באתר דהמרקר, 7 ליולי 2018 זה פשוט ענק! מזמן לא צחקתי כל כך: המכון יפרסם מחקרים וניירות מדיניות, סקירות תקופתיות ופרשנות לנתוני מאקרו ■ המכון יהיה בעל אופי סוציאל דמוקרטי והפעילות שלו תלווה במועצה אקדמית שיכהנו בה מומחים מתחום הכלכלה ממש סוציאל דמוקרטיה. אז למקרה שאתם לא יודעים, המדיניות שמקדמות המדינות הסוציאל דמוקרטיות המוצלחות (כמו שוודיה או דנמרק) היא בגדול הפוכה לחלוטין למדיניות של ההסתדרות ולמדיניות שכל מיני פוליטיקאים שקוראים לעצמם סוציאל דמוקרטים מקדמים, ברור שמחר כבר נראה את זליכה יוצא נגד הפרוטקציוניזם של ההסתדרות. בגוף הכתבה כותב פרץ: הרכב המועצה […]

על הקשר בין צמיחת המשק, תוצר ושימושיו

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס) דיווחה בתחילת השבוע כי המשק צמח ברבעון הראשון של 2018 בשיעור שנתי של 4.5%. זהו שיעור מרשים, והוא נובע מגידול ביצוא, בהשקעות ובצריכה הפרטית והממשלתית. סמי פרץ, “מייללים על הפקקים – ורצים לקנות עוד מכוניות פרטיות”, באתר דה מרקר, 20 ליוני 2018 נכנסתי לכתבה שעוסקת בכלל בנושא תחבורה, אבל (ואני מקווה שידידי סמי פרץ יסלח לי) אני מתקשה להתעלם ממשפט שטוען שהתוצר עלה בגלל גידול בשימוש כזה או אחר: יצוא (עודף היצוא על היבוא לשם דיוק), צריכה פרטית, צריכה ציבורית, והשקעה. יש כמובן קשר בין התוצר לשימושיו. מדובר בזהות חשבונאית: התוצר תמיד שווה בדיוק לסכום השימושים. […]

תנו לדולר ליפול

[פרופסור] אבי שמחון, יו”ר המועצה הלאומית לכלכלה, קורא לחשיבה מחודשת על מדיניות שער החליפין של ישראל אבי וקסמן “אבי שמחון במסר לבנק ישראל: תנו לדולר ליפול”, באתר דהמרקר, 19 ליוני 2018 בעברית פשוטה, שמחון טוען שבנק ישראל טועה, וגורם נזק לכלכלת ישראל כאשר הוא ממשיך במדינות רכישת מט”ח ובניסיונות ליקר את הדולר, כלומר להחליש את השקל. שמחון טוען: אין צורך ביתרות מט”ח רבות כל כך. השקל מתחזק בגלל עודף היצוא (יחסית ליבוא) של ישראל. התחזקות השקל אמנם פוגעת בענפי יצוא ובענפים שצריכים להתחרות ביבוא, אבל השקל החזק מעודד השקעה במשק. דר’ קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, משיבה לשמחון: היקף היתרות […]

האם השירותים שמעניקה הממשלה לאזרחים נשחקים

עוד פוסט מצוין של אסף צימרינג בביקורת חריפה על הספר של יוסי זעירא, האם השירותים שמעניקה הממשלה לאזרחים נשחקים: אסף צימרינג, “האם השירותים שמעניקה הממשלה לאזרחים נשחקים”, בלוג – מבוא לכלכלה ג’, 26 למאי 2018 תמצית: לזעירא יש אג’נדה. האג’נדה דומה לזו של מגוון גופי “מחקר” סוציאליסטים (מכון אדוה, ון-ליר) שרוצים להראות כמה הכל כאן רע בגלל הקפיטליזם, או משהו כזה. השכר נשחק, אי השוויון גבוה, העוני גרוע מזה שבמקסיקו, וכדומה. הפוסט הפעם עוסק בשחיקה בהוצאות הממשלה. הטענה היא שלאורך השנים הממשלה שוחקת את השירותים לאזרח – הוכחה: אחוז ההוצאה הציבורית מהתוצר יורד. אבל אסף מראה שבמונחים ריאליים השירותים לנפש […]

הקשר בין אי השוויון בישראל לקמצנות של המדינה

מה מסביר את תעלומת אי־השוויון בישראל? הקמצנות של המדינה אורי פסובסקי, “מה מסביר את תעלומת אי השוויון בישראל? הקמצנות של המדינה”, באתר כלכליסט, 21 למאי 2018 תחת כותרת זו, פרופסור מומי דהן מלין על אזלת ידה של הממשלה בצמצום הפערים. דהן מציג עובדות נכונות, אבל הפרשנות ובעיקר המסקנות המתבקשות בעייתיות: מדידת העוני או האי שוויון הרלוונטיים לרווחה היא מדידה המבוססת על הכנסה הפנויה, כלומר ההכנסה בניכוי מיסים ישירים ובתוספת קצבאות. זו ההכנסה שמשק הבית יכול הלכה למעשה לעשות בה שימוש. אבל, מדידת אי השוויון בהכנסה הכלכלית חשובה להבנת התהליכים הכלכליים, ובפרט את ההשפעה של המדיניות על צמצום האי שוויון (או העוני). […]