ברור, לפחות בדיעבד, שמדיניות פיזור האוכלוסייה בשנות הקמת המדינה הייתה מדיניות נוראית. לפחות מנקודת המבט של כלכלן, שנוטה לחשוב על מדיניות כמשרתת רווחה של בני אדם, קשה להצדיק פיזור אוכלוסין, בוודאי בכפיה. יש יתרונות אדירים, כך מוצא המחקר הכלכלי, למגורים צפופים בערים גדולות. הצפיפות מאפשרת פריון עבודה גבוה, שירותים ציבוריים איכותיים, ומגוון שירותים של המגזר הפרטי באיכות גבוהה, תחרותית, ובזמינות גבוהה. בתי קפה, מסעדות, חנויות מכולת, בתי מסחר, ונותני שירותים שונים. הצפיפות העירונית אינה עומדת בסתירה לנגישות לגנים ציבוריים מרווחים ולשמירה על איכות הסביבה. האיום של צפיפות מופרזת במרכז הארץ מגוחך היום, כפי שהיה בשנות החמישים, כשבוחנים את הצפיפות בערים […]

כלכלנים רבים בישראל, כולל נגידת בנק ישראל (שהיא גם היועצת הכלכלית של הממשלה), טוענים שרצוי להעלות את נטל המס בישראל ובכך להגדיל את תקציב הממשלה ולצמצם אי שוויון. לטענתם הגדלת נטל המס לא צפויה לפגוע בצמיחה הכלכלית. ההיגיון מאחורי הטענה הוא שאמנם מיסוי פוגע בתמריצים להשקיע ולעבוד ובכך פוגע בצמיחה, אבל הממשלה יודעת להשתמש בתבונה בתקבולי המס ולהפנות אותם להשקעה בתשתיות ובהון אנושי ובכך להשפיע לטובה על הצמיחה.  להערכת אותם כלכלנים (או לפחות חלקם), בתחום שבו המיסוי הוא פחות מ-55% מהתוצר, ההשפעה החיובית של המיסוי מקזזת במלואה את ההשפעה השלילית. הטיעון הזה, בהכירי את הפוליטיקאים שלנו, לא משכנע אותי. אבל הגיגים […]

אריאנה מלמד, “בלי אילן גילאון, למרצ אין נציג בישראל האמיתית“, באתר הארץ, 1 למרץ 2018 לא מבין בדיוק מה זה אומר, אבל זה מזכיר לי את הטענות המגוחכות של אורן חזן ש”העם” אתו (נדמה לי שהוא נכנס לכנסת עם משהו כמו 7,000 קולות), או הטענה היותר מקובלת ש”העם” זה מצביע הליכוד הטיפוסי (מה שזה לא יהיה), שגם זו טענה מוזרה, שהרי הליכוד לא מקבל יותר מרבע מקולות הבוחרים. בקיצור אין דבר כזה “העם.” יש לנו כאן מגוון “עמים” שונים מאוד זה מזה. ואם כבר נכנסתי לתהות לפשר הכותרת, נתקלתי בטענה הבאה של מלמד: גילאון לא הרבה לדבר על חזון או […]

“יו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן קורא לראש הממשלה נתניהו ושר התחבורה כץ לעצור מיידית כל מהלך היוצר תחרות בלתי הוגנת בין חברות תעופה ישראליות לזרות. זאת בעקבות כוונת הממשלה לאשר לחברת אייר אינדיה לטוס בנתיב מעל סעודיה.” שתי הערות: מדיניות כלכלית לא נועדה לייצר “תחרות הוגנת.” זה לא משחק כדורגל. מדיניות כלכלית נועדה לשפר רווחה. תחרות זה אמצעי. לכן להגביל חברות בשוק ולפגוע בצרכנים בגלל שחברות אחרות מוגבלות זה איוולת. זה בדיוק אותו ההיגיון העקום של חסימת יבוא בטיעון של תחרות לא הוגנת. בקולומביה מגדלים בננות יותר בזול מאשר בישראל אבל זה בגלל תחרות לא הוגנת: יש להם עובדים זולים, מים […]

המפתח לצמיחה כלכלית, יצירת משרות ותחרות על עובדים, וכתוצאה שכר גבוה ושירות לצרכנים, הוא יזמים ומשקיעים.  כשאני נוסע ברחבי הארץ ורואה עסקים גדולים וקטנים אני חושב על האנשים שמאחורי היוזמה – אנשים שלקחו סיכון והשקיעו. יצרו מקומות עבודה ויצרו שירות או מוצר לנו הצרכנים. חברי הכנסת רואים, כך אני מבין מחדוות החקיקה, אויב – “טייקונים” שמנצלים עובדים ועושקים צרכנים. ובמרץ רב פונים למלאכת החקיקה במטרה להגן על הצרכנים ועל העובדים. הבעיה היא, כמובן, שההגנה מטילה נטל כספי וביורוקרטי כבד על מעסיקים, שוחקת את הרווחיות ואיתה את הרצון ליזום ולהשקיע ומי בסוף סובל? העובדים והצרכנים. ככל שיש פחות יזמים שמתחרים על […]