תזכיר חוק הפחתת הגירעון

מיכאל שראל מסביר מדוע בין שתי חלופות סבירות: שמירה על יעד הגירעון, או הצבת יעד גרעון נמוך יותר, מוטב היה לבחור ביעד הנמוך. ממשלת ישראל בחרה בחלופה שלישית: הגדלת יעד הגרעון. הפופוליזם וחוסר האחריות חוגגים. להסבר מדוע החוק להגדלת הגרעון עומד בסתירה למטרותיו המוגדרות, ומדוע הגדלת הגרעון אינה נכונה, מוזמנים לקרוא את ההסבר הקצר של שראל מיד כאן. המסקנה היא די ברורה: שר האוצר כחלון נוהג בחוסר אחריות בוטה בתכניותיו השונות והמשונות של איך לבזבז את הכסף שלנו, וראש הממשלה נתניהו משתף פעולה, כרגיל בניגוד מוחלט להבנתו הכלכלית. וכך כותב שראל: התייחסות לתזכיר החוק להעלאת יעדי הגירעון המכונה (כנראה בטעות) תזכיר חוק […]

“מעוטות יכולת ישלמו פחות עבור תרומת ביציות” 

המייל השבועי מ”כולנו” מדווח על עוד גזל מהקופה הציבורית. תחת הכותרת: “מעוטות יכולת ישלמו פחות עבור תרומת ביציות” כולנו מעדכנים ש”וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת אישרה השבוע תקנות שהגיש משרד הבריאות לבקשת יו”ר הוועדה ח”כ אלי אלאלוף, לפיהן נתרמת ביציות המקבלת הבטחת הכנסה, תידרש לשלם לתורמת הביציות 7,000 שקלים במקום 10,000 שקלים אותם נדרשה לשלם עד כה. משרד הבריאות ישלים את ההפרש לתורמת. יו”ר הוועדה ח”כ אלאלוף אמר בדיון: “אני מודה למשרד הבריאות על שאימץ את בקשתי ונרתם לסייע בעניין רגיש וחשוב מאין כמוהו” יש לי שתי הערות. ראשית, כרגיל כל מה שעשיתם חברי כולנו זה לפזר כספי ציבור. […]

בישראל יהיו אגרות גודש, אין פתרון אחר

נניח שמחר מדינת ישראל מחליטה שלחם צריך להיות חינם. היא מלאימה את כל המאפיות ומייצרת בדיוק את כמות הלחם המיוצרת היום, ומחלקת אותו בחינם. מה יקרה? יהיה מחסור ותורים ללחם. איך אני יודע את זה? כי הביקוש ללחם אינו קשיח לחלוטין. בעבר כשהלחם היה מסובסד בישראל אנשים אכלו יותר לחם והאכילו איתו בהמות. עכשיו אם הייתם נולדים לסיטואציה שלחם חינם ויש תורים ללחם והייתי אומר יש לי פתרון קסם: לגבות על זה מחיר ריאלי שמשווה בין הביקוש להיצע. הייתם אומרים לי ‘אוי גזירה קשה על הציבור’. מה שאני מנסה להגיד זה שהסטטוס קוו הוא לפעמים מאד חזק ואנשים חושבים על […]

כיצד ניתן לצמצם את הצפיפות בכבישים על ידי אימוץ אגרות גודש

(מבוסס על נייר מדיניות שכתבתי עם שני שרייבר) למרות השקעה ניכרת, גם אם לא מספיקה, בתשתיות תחבורה בישראל, העומס בכבישים רב, וכפי הנראה במקומות רבים אף מחמיר עם השנים, וגורם לבזבוז זמן ניכר של הציבור ולפגיעה בפריון. בנייר מדיניות זה אנו מציעים דרך להתמודדות עם בעיית הגודש בכבישים בישראל שתהווה השלמה להשקעה בתשתיות תחבורה. הפתרון המוצע כולל שני מרכיבים מרכזיים. ראשית, תמריצים לצמצום השימוש ברכב פרטי בכבישים עמוסים על ידי החלפת מרכיבים במיסוי הקיים היום על רכב באגרות גודש. כלומר, צמצום מס הקנייה על רכב חדש והמס על הדלק, והקמת מערך למיסוי השימוש ברכב בהתאם למאפייני השימוש בפועל – תשלום […]

“לפעמים התלמידים פשוט צריכים לסתום את הפה”

זו הכותרת למאמר ב”הארץ” שכתב פרופסור אמיר ברנע, שמלמד בקנדה ב-15 השנים האחרונות ויצא מזועזע מהרצאה בישראל. המסקנה של ברנע היא שבסופו של יום יש משהו דפוק בתרבות הישראלית, שלא מאפשר למורים ללמד כאן בצורה סבירה את התלמידים והסטודנטים. כמובן שלחוסר היכולת ללמד יש השלכות על ההישגים של התלמידים, ובהמשך על פריון העבודה. כך כותב ברנע: “דעתי היא שבמשולש מורה־הורה־תלמיד דווקא ההורים הם החוליה החלשה. במקום לתת את מלוא הגיבוי לצוות המורים והמנהלים לטפל בכל בעיית משמעת במלוא החומרה, כל הורה שומר על הגוזל הקטן שלו, ומפגין זלזול כלפי המערכת — והמורים נרתעים. כל פגיעה קטנה בתלמיד גוררת חפירות אינסופיות […]

ועד עובדים כוחני בתעשייה האווירית

שוקי שדה דהמקר, מתאר איך התעשייה האווירית משלמת מחיר כבד בגלל ועד עובדים כוחני. העלייה בהתארגנות עובדים בחברות במשק הישראלי שצריכות להתחרות בעולם, במשולב עם התרבות הכוחנית של הוועדים בישראל, בגיבוי ארגון הפשע הראשי – ההסתדרות – ובשילוב החקיקה שמקלה מאוד על העובדים לסחוט את המעסיק, יוצרת איום של ממש על המשך הצמיחה הכלכלית של המשק הישראלי. הראשונים להיפגע הם העובדים השקופים – מחפשי העבודה ועובדים בשכר נמוך – שרק השקעה ויזמות, שמגדילות את הביקוש לעובדים, יכולים להעלות את שכרם. כך מדווח שוקי שדה: “נדמה שאם יש קונצזנוס בקרב אלה שמכירים את התעשייה האווירית, הרי שהוא נוגע לנזק שכוחניות היתר […]