היהפוך נתניהו עורו? (פורסם בכל העיר 17.2.06)

בניגוד למדיניותו הכלכלית של שר האוצר בממשלת שרון, בנימין נתניהו, שהציג קו ברור ועקבי (גם אם שנוי במחלוקת) שסייע להבראת המשק, תוכניתו הכלכלית של נתניהו, כמועמד הליכוד לראשות הממשלה, נראית כמו שילוב מוזר של התבשיל השמרני הקלאסי בתוספת בליל של תופינים, להסוואת הטעם. התוכנית הזו, ע”פ נתניהו, גם תחסל את העוני בישראל וגם תוביל אותנו לרשימת המדינות העשירות בעולם. לפחות היעדים ברורים.

תוכניתו משלבת בין צעדים חשובים לעידוד הצמיחה הכלכלית, בעיקרם המשך ההורדה בנטל המס, צמצום המגזר הציבורי והמשך ההפרטות והגברת התחרותיות במשק, לבין צעדים סבירים המכוונים לסייע בצורה ישירה לאוכלוסייה החלשה, כמו למשל הגדלת קצבאות הקשישים או סיוע במעונות יום לאמהות ממשפחות חד-הוריות.

לתוך השילוב של שחרור המשק והאזרח העובד מהיד המכבידה של הממשלה, המונופולים הציבוריים וועדי העובדים השולטים בהם, מחד, וסיוע ממוקד וזהיר לאוכלוסיות חלשות – ללא חזרה לקצבאות כתחליף לחיי עבודה –  מאידך, משליך נתניהו מן הגורן ומן היקב ויוצר תערובת שהפופוליזם זועק ממנה.

שתי נקודות הקשורות זו בזו במצאו הכלכלי חברתי – חיילים משוחררים ושכר לימוד לסטודנטים – מעצבנות במיוחד. לא בגלל שהן אינן סבירות, אלא בגלל חוסר העקביות עם הקו הכללי של נתניהו – האיש שמאמין בכלכלה חופשית. רק התפנתה הנישה של “מפלגת הסטודנטים”, ונתניהו קופץ פנימה בזריזות ומכריז על תוכניתו להורדת שכר הלימוד בהיקף נדיב של 3,000 שקלים לשנה – כ-35%.  בנוסף, נתניהו מתחייב לשורה של הטבות לחיילים משוחררים ובכללן קרקע מסובסדת בנגב ובגליל. מה רע?

שכר לימוד מסובסד, כחלק מהפיצוי עבור השירות הצבאי, יוצר הפליה בין אילו שפנו ללימודים גבוהים ובין אילו שבחרו (מתוך רצון או מתוך אילוץ של אי עמידה בתנאי הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה) שלא ללמוד. את אי הצדק הבוטה, הנובע מכך שהרבה פחות ממחצית קבוצת גיל הגיוס משרתים בצה”ל ומקדישים שנים יקרות מחייהם למען ביטחון המדינה, תוך נשיאה בעומס פיזי ונפשי רב, מוטב לצמצם בצורה ישירה על ידי תשלום שכר הוגן לחיילים ולא דרך מגוון ההטבות לחיילים משוחררים המותנות בכל מיני דרישות – הדרישה ללימודים גבוהים, לעבודה “מועדפת” או לרכישת קרקע מסובסדת בגליל. אולי גם במקום תשלום שכר לחברי כנסת יקבלו הללו מענק שחרור בתום כהונתם במשכן (כמובן רק אם יעבדו בעבודה מועדפת: חקלאות, תיירות, בניין, או בתחנות דלק)? או אולי נאפשר להם לרכוש מגרש מסובסד בגליל במקום שכר? ואפשר גם לזרוק לעסקה חזרה ללימודים בשכר לימוד מסובסד (מה שלא יזיק לרבים מהם).

 

ומה רע בסבסוד מסיבי של שכר הלימוד לכל הסטודנטים? בסופו של דבר, המשכילים הם אלה שנהנים מהכנסה גבוהה מהממוצע במשק. זה קורה אמנם אחרי מספר שנים של לימודים, גם אם לעיתים בתנאים כלכליים לא קלים, אבל קשה בכל זאת להצדיק גביית מיסים מהאזרח הממוצע כדי לממן לימודיו של זה שייהנה בסופו של דבר מהכנסה גבוהה. בנוסף, קיים גם אי צדק רב בקרב הסטודנטים. דווקא אילו שזכו בפחות כישורים נאלצים לוותר על לימודים באוניברסיטה או במכללה ציבורית, ללמוד במכללה פרטית או אפילו בחו”ל, ולשאת עלות גבוהה לאין ארוך מזו של הסטודנט המוכשר שהתקבל לחוג יוקרתי באוניברסיטה, וייהנה מהכנסה גבוהה בעתיד.

הפתרון הסביר ביותר הינו סיוע בהלוואות לסטודנטים. הרתיעה הקיימת מלקיחת הלוואה לצורך לימודים אינה מוצדקת. שכר לימוד אינו דומה להוצאות צריכה שוטפות – השכלה גבוהה הינה השקעה מצוינת שמניבה לרוב תשואות גבוהות הרבה יותר מכל השקעה סולידית אחרת. סטודנטים הטוענים שאינם רוצים לשקוע בחובות רק כדי לרכוש השכלה, לא יהססו כעבור מספר שנים לקחת הלוואות לרכישת דירה בהיקף כספי גדול הרבה יותר.

בקיצור, נתניהו, מי שרוצה לרכוש השכלה שישלם, ולמי שעובד, גם אם בצה”ל, מגיע תשלום, שאותו יוכל לנצל למימון לימודיו או לכל מטרה שבה יחפוץ. למה לסבך?