עידוד בניה להשכרה – דרוש טיפול שורש (פורסם בהארץ 27.2.07)

בימים האחרונים הביע  שר האוצר אברהם הירשזון תמיכה בתכנית משרד השיכון לעידוד בנייה להשכרה. בישראל, בהשוואה למדינות מערביות רבות, היצע הדיור להשכרה אכן מצומצם וזוגות צעירים נאלצים לקחת הלוואות כבדות לרכישת דירה, בעיתוי שאינו תמיד אופטימאלי. אבל, אולי מוטב, לפני שקוראים אל הדגל את ציבור משלמי המיסים בישראל לסייע לקבלנים לבנות דירות להשכרה, לשאול מדוע אין בניה להשכרה בישראל, ולתקן את המעוות מהשורש. שתי בעיות, שתיהן תוצרת בית המחוקקים, עומדות בשורש העניין. בשתיהן כוונות טובות לסייע לחלשים יצרו תוצאות הרסניות, שבין היתר דווקא פגעו בחלשים, ובפרט בבניה להשכרה. הראשון הוא חוק הגנת הדייר משנת 1954 שלמעשה הפקיע את הבעלות על […]

פערים ערכיים או בעיה בהבנה? (פורסם בהארץ 26.10.06)

צוות חוקרים בראשות הפרופסור השוויצרי ג’ין-רוברט טירן סיימו בימים אילו מחקר אותו ערכו במעבדת המחשבים  באוניברסיטת קופנהגן על השפעת התמריצים על המאמץ ועל האופן בו בני אדם תופסים את חשיבות התמריצים. תוכנת מחשב הציגה למשתתפים בניסוי סדרה של תרגילי חיבור בקושי הולך וגובר. המשתתפים קיבלו תשלום בהתאם ל”תפוקתם” – מספר התרגילים אשר פתרו נכון. לאחר 20 דקות עבודה חולקו הנבדקים לקבוצת טיפול ולקבוצת ביקורת. הטיפול היה מס בשיעור של 60% על התשלום וחלוקת תקבולי המס בצורה שוויונית בין המטופלים. קבוצת הביקורת חזרה על השלב הראשון (ללא מס). בתפוקת קבוצת הביקורת לא חל שינוי מובהק, ואילו תפוקת המשתתפים בקבוצת הטיפול ירדה […]

הפרטה ועוני (פורסם במעריב 8.10.06)

טורי הדעות הרבים העוסקים בבעיית העוני מהזווית “החברתית”, תוקפים, כמעט ללא יוצא מהכלל, את מדיניות ההפרטות כאחד הגורמים המרכזיים לעלייה בהיקף העוני. למשל דני גוטווין “בידיעות” וגיל חורב “במעריב” העלו בשבוע שעבר, בניסוח כזה או אחר, את הטענה על פיה במסגרת מדיניות ההפרטות המדינה מפריטה את אחריותה כלפי אזרחיה “המוחלשים”. הסבר מדוע ההפרטה – העברת תהליך הייצור של מוצרים או שירותים למגזר הפרטי – פוגעת בעניים או מגדילה את מספרם  לא זכינו לקרוא, ולא במקרה. מדובר בסיסמה ריקה מתוכן, שלכל היותר מעידה על שורשי המחשבה המרקסיסטיים של הכותבים. למעשה, מתהליך ההפרטה נהנים רוב אזרחי המדינה ובפרט החלשים. כאשר השלטון, ואיתו […]

לא להעלאת שכר הפרופסורים (פורסם בדהמרקר 26.6.06)

בשבוע שעבר התבטא נגיד בנק ישראל, הפרופסור סטנלי פישר, בזכות העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות. לטענתו דרושים תקציבים למימון מחקר ברמה הבינלאומית ובפרט דרושה העלאה בשכר הפרופסורים, שכן האוניברסיטאות בישראל סובלות מבריחת מוחות. החוקרים המצטיינים, בפרט בתחומים מבוקשים, כגון מנהל עסקים, רפואה וכלכלה, יכולים לקבל באוניברסיטאות בחו”ל, בעיקר בארה”ב, שכר גבוה לאין ערוך מהשכר אותו הם מקבלים בישראל. כתוצאה, מיטב החוקרים בתחומים אילו עוזבים את הארץ, או פשוט נשארים בחו”ל לאחר סיום לימודיהם בתוכניות הדוקטורט היוקרתיות בעולם. אבל האמת היא שלרוב הפרופסורים בארץ משולם שכר די גבוה, ואין כל הצדקה להעלות את שכר הלימוד של הסטודנטים אם המטרה הינה מימון העלאה […]

האם ישראל אכזרית כלפי החלשים? (פורסם במעריב 13.6.06)

בשנת 2003 הנהיגה ממשלת ישראל רפורמה כלכלית במדיניות הקצבאות, תחת הכותרת “מקצבה לעבודה”. הרפורמה זכתה לביקורות נוקבות על רקע אכזריותה של המדינה כלפי החלשים בחברה, על פי מדדים שונים, כמו למשל גובה התקציב לילד (במסגרת קצבאות הילדים), גובה אבטחת הכנסה, ומשך תקופת התשלום של דמי אבטלה, בהשוואה למדינות המפותחות. ברם, השוואה המבוססת על תקציב לילד, או למשל גובה אבטחת הכנסה, יוצרת תמונה מעוותת, שכן אין היא לוקחת בחשבון את היחס בין גודל האוכלוסייה הנתמכת לבין גודל האוכלוסייה התומכת. בישראל, מספר הילדים יחסית למספר המבוגרים העובדים גבוה מאוד בהשוואה לכל מדינה מערבית, וכך גם שיעורם של הנזקקים לקצבאות למחייתם. סך היקף […]

היהפוך נתניהו עורו? (פורסם בכל העיר 17.2.06)

בניגוד למדיניותו הכלכלית של שר האוצר בממשלת שרון, בנימין נתניהו, שהציג קו ברור ועקבי (גם אם שנוי במחלוקת) שסייע להבראת המשק, תוכניתו הכלכלית של נתניהו, כמועמד הליכוד לראשות הממשלה, נראית כמו שילוב מוזר של התבשיל השמרני הקלאסי בתוספת בליל של תופינים, להסוואת הטעם. התוכנית הזו, ע”פ נתניהו, גם תחסל את העוני בישראל וגם תוביל אותנו לרשימת המדינות העשירות בעולם. לפחות היעדים ברורים. תוכניתו משלבת בין צעדים חשובים לעידוד הצמיחה הכלכלית, בעיקרם המשך ההורדה בנטל המס, צמצום המגזר הציבורי והמשך ההפרטות והגברת התחרותיות במשק, לבין צעדים סבירים המכוונים לסייע בצורה ישירה לאוכלוסייה החלשה, כמו למשל הגדלת קצבאות הקשישים או סיוע במעונות […]

מה למדנו מדו”ח העוני (פורסם בידיעות אחרונות 25.1.06)

מייד עם פרסום דו”ח העוני, מיהרו הפוליטיקאים והכתבים הכלכליים/חברתיים להביע זעזוע מהממצאים הקשים, ולהאשים את הממשלה במחדל החמור. במרוץ להתראיין ולראיין, כמובן שאין זמן לקרא את הדו”ח, וההתלהמות מחליפה דיון רציני. הדו”ח אמנם מתאר מציאות קשה. היקף העוני בישראל הוא מהגבוהים ביותר בעולם המערבי, ובעיקר חמור היקף העוני בקרב הילדים – אחד מכל שלושה חי מתחת לקו העוני. אבל את כל זה כבר ידענו מהדו”ח שפורסם לפני חצי שנה וסיכם את נתוני 2004. בהשוואה לדו”ח הקודם, הדו”ח הנוכחי, לצד המציאות העגומה העולה ממנו, גם מגלה מגמות חיוביות. ראשית, כפי שמציינים כותבי הדו”ח במפורש, אמנם שיעור הנפשות העניות עלה, אבל קצב […]