בשנת 2003 הנהיגה ממשלת ישראל רפורמה כלכלית במדיניות הקצבאות, תחת הכותרת “מקצבה לעבודה”. הרפורמה זכתה לביקורות נוקבות על רקע אכזריותה של המדינה כלפי החלשים בחברה, על פי מדדים שונים, כמו למשל גובה התקציב לילד (במסגרת קצבאות הילדים), גובה אבטחת הכנסה, ומשך תקופת התשלום של דמי אבטלה, בהשוואה למדינות המפותחות. ברם, השוואה המבוססת על תקציב לילד, או למשל גובה אבטחת הכנסה, יוצרת תמונה מעוותת, שכן אין היא לוקחת בחשבון את היחס בין גודל האוכלוסייה הנתמכת לבין גודל האוכלוסייה התומכת. בישראל, מספר הילדים יחסית למספר המבוגרים העובדים גבוה מאוד בהשוואה לכל מדינה מערבית, וכך גם שיעורם של הנזקקים לקצבאות למחייתם. סך היקף […]

מייד עם פרסום דו”ח העוני, מיהרו הפוליטיקאים והכתבים הכלכליים/חברתיים להביע זעזוע מהממצאים הקשים, ולהאשים את הממשלה במחדל החמור. במרוץ להתראיין ולראיין, כמובן שאין זמן לקרא את הדו”ח, וההתלהמות מחליפה דיון רציני. הדו”ח אמנם מתאר מציאות קשה. היקף העוני בישראל הוא מהגבוהים ביותר בעולם המערבי, ובעיקר חמור היקף העוני בקרב הילדים – אחד מכל שלושה חי מתחת לקו העוני. אבל את כל זה כבר ידענו מהדו”ח שפורסם לפני חצי שנה וסיכם את נתוני 2004. בהשוואה לדו”ח הקודם, הדו”ח הנוכחי, לצד המציאות העגומה העולה ממנו, גם מגלה מגמות חיוביות. ראשית, כפי שמציינים כותבי הדו”ח במפורש, אמנם שיעור הנפשות העניות עלה, אבל קצב […]