טורי הדעות הרבים העוסקים בבעיית העוני מהזווית “החברתית”, תוקפים, כמעט ללא יוצא מהכלל, את מדיניות ההפרטות כאחד הגורמים המרכזיים לעלייה בהיקף העוני. למשל דני גוטווין “בידיעות” וגיל חורב “במעריב” העלו בשבוע שעבר, בניסוח כזה או אחר, את הטענה על פיה במסגרת מדיניות ההפרטות המדינה מפריטה את אחריותה כלפי אזרחיה “המוחלשים”.
הסבר מדוע ההפרטה – העברת תהליך הייצור של מוצרים או שירותים למגזר הפרטי – פוגעת בעניים או מגדילה את מספרם לא זכינו לקרוא, ולא במקרה. מדובר בסיסמה ריקה מתוכן, שלכל היותר מעידה על שורשי המחשבה המרקסיסטיים של הכותבים. למעשה, מתהליך ההפרטה נהנים רוב אזרחי המדינה ובפרט החלשים. כאשר השלטון, ואיתו הפוליטיקאים, נאלץ לוותר על השליטה על ענף שעבר הפרטה, המקורבים לשלטון, ובכללם מקבלי השכר המופרז, הם המפסידים. האזרח הפשוט נהנה מחסכון בעליות, ולרוב מקבל שירות טוב יותר במחיר נמוך יותר.
איך, למשל, נפגעו העניים מהעברת “אל על” לידיים פרטיות? אם שר התחבורה יעשה את תפקידו, ויפעל בנחישות לפתיחת השמיים לתחרות, מחירי הטיסות ירדו לטובת אזרחי המדינה ובכללם גם אילו שהכנסתם נמוכה מהממוצע. אם לאורך זמן ישחק שכרם של עובדי “אל-על” הרי שאי-השוויון בהכנסה בישראל רק יקטן. ומה עם הפרטת שרותי התקשורת ופתיחתם לתחרות? כאשר בזק היה מונופול ממשלתי רק עשירים יכלו להרשות לעצמם שיחות טלפון לחו”ל, שלא לדבר על מכשיר סלולארי. אולי הפרטת הטיפול במפגרים? מסתבר שראשיות הרווחה תומכות בתהליך, שכן המפגרים זוכים לטיפול טוב יותר ובעלות נמוכה יותר. אולי הפרטת חלק מקווי התחבורה הציבורית ופתיחתם לתחרות? גם כאן התוצאה לטובת החלשים: מחירי התחבורה ירדו בצורה משמעותית.
ומה הקשר בין הפרטה והתנערות מאחריות? האם כאשר אני פונה למוסך מקצועי לטיפול במכונית במקום לעשות זאת במו ידי אני מתנער מאחריות על בטיחות ילדי הנוסעים ברכב? באופן דומה, עיריות שהעבירו את פינוי האשפה, הדברת מזיקים וכדומה לקבלן, לא התנערו מאחריותן כלפי תושביהם, הם רק מספקים להם שירות טוב יותר במחיר נמוך יותר.
ואם ההפרטה כל כך גרועה, אז ודאי הפעולה ההפוכה – הלאמה – תתרום לרווחת העניים. מדוע לא להעביר לידי הממשלה את הבעלות על תהליכי יצור וענפי שירותים נוספים? מדוע, למשל, להשאיר את הציבור מופקר בידי רשתות השיווק הגדולות המתחרות זו בזו במטרה אחת בלבד – רווחים. הרי לשיטת הכותבים החברתיים הממשלה תעשה עבודה טובה יותר, שכן טובת הצרכנים ולא הרווחים יהיו המטרה. ממש כמו בימים הטובים בברית המועצות. ומדוע להסתפק בשיווק? מדוע לא להלאים את ענפי הייצור? אין צורך להכביר מילים על “יתרונותיו” של ענף הי-טק המנוהל ע”י הממשלה (דרך מינויים פוליטיים).
ובל נשכח את המחיר הכבד אותו משלם הציבור כתוצאה מכך שהמונופולים הציבוריים הגדולים, הנשלטים ע”י הועדים החזקים, כמו חברת חשמל, נמלי הים והאוויר, וחברת “מקורות”, לא הופרטו מזמן. האם לשיטתם של הכותבים “החברתיים” השליטה המוחלטת של העובדים על אספקת מוצרים ושירותים חיוניים, ויכולתם לתרגם את כוחם להטבות בלתי סבירות ע”ח הציבור, הינה תופעה רצויה?
בשורה התחתונה, דווקא מתוך דאגה לאזרחי המדינה, ובפרט החלשים, רצוי להפריט כל מה שרק סביר. יעילות הסקטור הפרטי מתורגמת במקרים מסוימים לירידת מחירים ממנה נהנים החלשים, ובמקרים אחרים לחסכון בתקציב הציבורי, המאפשר הפניית משאבים נוספים לרווחה. יתרה מזו, כפי שהבינו היטב המדינות הסוציאל דמוקראטיות, הדרך הטובה ביותר לממן את מדינת הרווחה היא מיסוי כלכלה חזקה וצומחת, כזו המבוססת על מגזר פרטי גדול. בבריטניה “התאצ’ריסתית”, למשל, זו שהפריטה כל מה שרק אפשר, היקף הסיוע לחלשים הוא מהגבוהים בעולם, ועולה על הממוצע בקרב מדינות המערב המפותחות.