כואב לי על כל בעלי העסקים שצפויים לספוג הפסדים אדירים בעקבות הקורונה ומדיניות הסגר. בכתיבה שלי ובראיונות לתקשורת אני תמיד בצד של היזמים, שלוקחים סיכון, משקיעים, מקימים עסקים, ומספקים לנו מקומות עבודה, שירותים ומוצרים. כל זאת מול הרגולציה והביורוקרטיה הבלתי נסבלים, והמחוקקים הפופוליסטים שמציגים אותם כמעסיקים נצלנים, ולכן מגדילים תמיד עוד ועוד את הנטל על בעלי העסקים, בצורה שבסופו של דבר פוגעת בציבור הרחב, ובעובדים, בגלל ירידה ביוזמה וברצון להשקיע בהקמת עסקים ובהרחבתם. ועוד לא דיברתי על זכות השביתה הבלתי מרוסנת בישראל ובתי הדין לעבודה שמתנהלים לפי אידיאולוגיה סוציאל-פופוליסטית. וכעת, השקעה רבה פשוט הולכת לאיבוד ויכולה להביא להפסד כספי אדיר […]

עמרי מילמן, “גירעון של 4% אופייני רק לתקופת משבר ולא הייתה כזאת”, באתר כלכליסט, 12 לינואר 2019 תקציב שנת 2020 צפוי לכלול חריגה של 17 מיליארד שקל מיעד הגירעון אבל היעדר ממשלה קבועה לא מותיר הרבה מרחב פעולה; תקציב 2021 כבר מייצר בור של 30 מיליארד שקל, מגיע ל־4% מהתוצר ומשקף מצב משברי למרות שהמשק בצמיחה והאבטלה בשפל; פרופ’ מומי דהן: “האוצר התבסס על מקורות חד־פעמיים והבורות העתידיים גדלו”; פרופ’ עומר מואב: “הציון של ממשלת ישראל על ניהול התקציב הוא נכשל” תחזית האוצר שתוצג מתייחסת להוצאות הממשלה ולהכנסות המדינה ממסים לשלוש השנים העוקבות – 2021 עד 2023. זאת בהנחה שתקציב […]

כלכלנים רבים בארץ קוראים לממשלה להעלות את נטל המס במטרה להגדיל את ההוצאה ולצמצם את הפערים. אני לא מדבר כאן על הגדלה במיסוי או קיצוץ בהוצאה בהקשר של הגירעון החמור הנוכחי. הטיעון של אותם כלכלנים, למשל קרנית פלוג כשהייתה נגידת בנק ישראל, שיש להעלות את ההוצאה הציבורית בישראל. שהמגזר הציבורי סבל מ”דיאטה” מופרזת, והממשלה שולטת בחלק קטן מידי של התוצר.  אין לי ויכוח עם טענות נורמטיביות. אני סבור שמוטב דווקא ממשלה קטנה יותר שמשאירה למשקי הבית ולמגזר הפרטי משאבים רבים יותר, אבל מי שנורא חשוב לו השוויון, אז בסדר, זכותו כמובן להעדיף ממשלה גדולה, שאולי פוגעת ברווחת הציבור, אבל השוויון… […]

קטע מטור בדהמרקר שכתבתי בשנת-2007: לצד צמיחה כלכלית, משקים מודרניים מאופיינים במחזורי עסקים – תנודתיות בשיעור הצמיחה סביב המגמה; כלומר, מעברים מתקופות של צמיחה מהירה לתקופות של מיתון. גם אם לא מבינים תמיד מדוע, הניסיון מרמז לכך שמיתון יגיע, והוויכוח הפופולרי כל כך בישראל על מה עושים עם “העודפים המצטברים בקופת המדינה” יוחלף בוויכוח פחות נעים – מהיכן מקצצים בזמן שהקופה הולכת ומתרוקנת. מדיניות כלכלית אנטי-מחזורית – כלומר מדיניות המנסה למתן את התנודתיות בצמיחה הכלכלית, ובעיקר לצמצם את הפגיעה בהכנסה בתקופות של שפל, מאופיינת בגישה שמרנית בתקופות של צמיחה: הימנעות מגידול, מעבר לתוואי הרב-שנתי, בהוצאה והימנעות מקיצוצים או אף הרחבה בהוצאה […]