צבי זרחיה, “פרישת יחימוביץ’: מכה למחנה החברתי בכנסת”, באתר כלכליסט, 17 ליולי 2019 והפעם בפינתנו פרשנים כלכליים שמעציבים אותי (מאוד): צבי זרחיה, כלכליסט, מתאבל על פרישתה של יחימוביץ’. זרחיה כותב, בין היתר: גל פרישות הח”כים החברתיים וירידת קרנן של מפלגות אלה [השמאל] צריכים להיות תמרור אזהרה למי שבראש מעייניו עומדת הדאגה לצמצום פערים, חלוקה שוויונית של המשאבים הציבוריים והטיפול ביוקר המחיה. לטעון שיחימוביץ פעלה לצמצום פערים זה מאוד ספקולטיבי, במקרה הטוב ושגוי במקרה הסביר. מי שמתייצב לצד ארגוני העובדים החזקים, לא פועל לצמצום פערים, גם אם חוקק את חוק שכר הבכירים, חוק זניח לחלוטין בהשפעתו על הפערים (ומזיק בהיבטים אחרים), […]

במגזר הפרטי, עובדים ללא מקצוע מבוקש, נאלצים לעיתים תכופות לסבול מיחס פוגע מהמעסיקים ומעבודה קשה בתנאים גרועים, בתמורה לשכר מינימום (ולעיתים אף פחות) – שכר שאינו מאפשר פרנסת משפחה בכבוד. למרות זאת העלאת שכר המינימום אינה פתרון פשוט. מחד, שכר מינימום “סביר” יחייב מעסיקים לשלם יותר לעובדים, אבל מאידך, במקרים מסוימים, ולפי הערכות שונות לא מעטים, מעסיקים באותן תעשיות המבוססות על עובדים בשכר נמוך פשוט יסגרו את המפעל. כתוצאה, לצד עובדים שירוויחו מהעלאת שכר המינימום יהיו עובדים שיפסידו את מקום עבודתם. בסקטור הציבורי/מונופוליסטי המצב שונה. תשלום שכר הוגן שיאפשר לעובדים לפרנס את משפחתם בכבוד לא יגרום לפשיטת רגל של הממשלה, […]