גלעד זילברברג, בעל מפעל מאיר בייגל, מעלה טענות מופרכות בריאיון עם עדי דברת-מזריץ, הארץ. עדי דברת מזרית, “השכר מטורף, הנדל”ן יקר – אז נעבור לחו”ל. הישראלים משלמו את המחיר”, באתר הארץ, 01 ביולי 2022 למנוע אי הבנות, אני מאוד מעריך את היזמים שלוקחים סיכון ומקימים או מרחיבים עסקים ובכך מספקים גם מקומות עבודה וגם מוצרים ושירותים. בלי אותם יזמים לא הייתה לנו כלכלה, הכנסה ורווחה. הם הבסיס לצמיחה הכלכלית. ולכן, בכל פעם שיש התארגנות להטיל עוד חובות על המעסיקים ולחזק עוד את כוחם של ארגוני העובדים, אני מתייצב מאחורי המקלדת ומנסה להסביר את הנזק הרב שאותם מחוקקים עושים. הגישה הפופוליסטית […]

אבל אם גביית המיסים גבוהה מהתחזית, ואפילו עולה על הוצאות הממשלה, למה לא להחזיר את הכסף לציבור? ומה רע בחוב? הרי גם משקי בית לוקחים הלוואות לרכישת דירה, ועסקים לוקחים הלוואות להשקעות? בהמשך לפוסט הקודם שלי, זה שביקר את הטענות הכלכליות של פרופ’ אבי שמחון, אני רוצה לחזור לשתי נקודות: על הראשונה כתבתי בעבר (בהקשר של שר האוצר כחלון “שמחזיר כסף לציבור”), ושכחתי להתייחס אליה הפעם. אז תודה Assaf Patir שהגיב בתמציתיות והזכיר לי את הנקודה החשובה הזו: למה לא נכון להחזיר כסף לציבור, בהורדת מיסים או בהגדלת ההוצאה, כאשר המיסים גבוהים מהתחזית באופן זמני, ולא משנה בכלל אם יש […]

אתחיל בהקדמה מעט ארוכה, אבל אני מקווה שמעניינת, ואז נגיע ליבוא ואיכות הסביבה. המטרה של מדיניות כלכלית, כך לדעתי לפחות, צריכה להיות מכוונת לאיכות החיים לאורך זמן. הרווחה של בני האדם חשובה, לא רמת החיים. רמת החיים (ההוצאה לצריכה) היא אמצעי להשיג רווחה, אבל לפעמים תוספת לרמת החיים דווקא פוגעת ברווחה. יש לכך דוגמאות רבות: למשל, סטטוס כלכלי הוא מרכיב חשוב ברווחה של בני האדם. חשוב לבני האדם, לרבים מאיתנו לפחות, לשדר לסביבה הרלבנטית, שהצלחנו ויש לנו כסף שמאפשר לנו לרכוש מכונית מרשימה, בית גדול ונאה, בגדי יוקרה וכדומה. התופעה של צריכה ראוותנית אינה מוגבלת לעשירים, מחקר רב מראה שגם […]