אבל אם גביית המיסים גבוהה מהתחזית, ואפילו עולה על הוצאות הממשלה, למה לא להחזיר את הכסף לציבור? ומה רע בחוב? הרי גם משקי בית לוקחים הלוואות לרכישת דירה, ועסקים לוקחים הלוואות להשקעות?
בהמשך לפוסט הקודם שלי, זה שביקר את הטענות הכלכליות של פרופ’ אבי שמחון, אני רוצה לחזור לשתי נקודות:
על הראשונה כתבתי בעבר (בהקשר של שר האוצר כחלון “שמחזיר כסף לציבור”), ושכחתי להתייחס אליה הפעם. אז תודה Assaf Patir שהגיב בתמציתיות והזכיר לי את הנקודה החשובה הזו: למה לא נכון להחזיר כסף לציבור, בהורדת מיסים או בהגדלת ההוצאה, כאשר המיסים גבוהים מהתחזית באופן זמני, ולא משנה בכלל אם יש או אין גרעון.
ובכן, מוסכם על כלכלנים, ואני מאמין שתסכימו גם אתם שמדובר בהסכמה סבירה, שמוטב שהממשלה לא תנהל מדיניות מגדילה תנודתיות – “מחזורי עסקים”. הצמיחה הכלכלית מאופיינת בתנודתיות – לעיתים יש האטה כלכלית ואף מיתון, וכתוצאה ירידה בגביית המיסים, ולעיתים יש צמיחה מהירה מהממוצע וכתוצאה עלייה בגביית מיסים. לעומת זאת, הוצאות הממשלה דווקא נוטות באופן טבעי לרדת בזמן גאות (פחות תקציבים לסיוע לנזקקים) ולעלות בזמן שפל.
השילוב הזה של צמצום הוצאות הממשלה ועלייה בגביית המיסים בזמן גאות וההיפך בזמן שפל, נכון מבחינת רווחת הציבור ויוצר “מייצבים אוטומטיים” לתנודות כלכליות: הורדת מס והגדלת הוצאה בזמן מיתון מגדילים את הביקוש המצרפי ותורמים לפעילות הכלכלית, והפוך בזמן גאות.
המשמעות של מדיניות מהסוג שאבי שמחון ממליץ עליה – ועומדת בסתירה לקונצנזוס המוחלט בקרב המקרו כלכלנים, היא צמצום הוצאה בזמן שפל, ואולי אף העלאת מיסים. הרי אם בממוצע היקף המס וההוצאה משקפים את התוואי הרצוי של הגרעון והחוב, הרי שאם מוותרים על צמצום גרעון בזמן גאות, אין למשק את המקורות להגדלת ההוצאה בזמן שפל. לא רק שזה פוגע ברווחה, מדובר על גישה מגדילת תנודתיות.
ואם רמת המיסוי גבוהה באופן קבוע מהרמה הנדרשת, אז בהחלט נכון להוריד מיסים, אבל בלי קשר לתנודתיות. או כמו שאסף כתב: אין תאוריה כלכלית מקובלת שתומכת בגישה של שמחון.
ולגבי הנקודה השנייה – מה רע בגרעון וחוב?
למרות שתבתי את התשובה בפוסט הקודם, מסתבר שלא הייתי ברור מספיק, או שאנשים מגיבים בלי לקרוא בעיון. בכל מקרה, ההשוואה למשק בית או עסק שלוקח הלוואה לצורך השקעה היא השווה טובה. כי מה שבאמת חשוב הוא מה עומד מאחורי הגדלת החוב: השקעה או צריכה. נדמה לי שאפשר להסכים שמשק בית שרוכש דירה בהלוואה, שיש באפשרותו להחזיר, לא עושה מהלך חסר אחריות שמטיל עול על הדורות הבאים, גם אם חלק מהחוב ישלמו הצאצאים, שלצד החוב יקבלו את הדירה. זה בשונה מהחלטה לשקוע בחובות בשביל להגדיל את הצריכה השוטפת.
בקיצור, סביר לחלוטין להגדיל גירעון במטרה להשקיע בתשתיות למען הדורות הבאים שגם ישלמו את החוב, פחות סביר להעלות משכורות לוותיקים במגזר הציבורי על חשבון הדורות הבאים.