שוק הנגזרים הפיננסיים הוא מורכב, מעניין, מועיל ומסוכן. אני לא מומחה לנגזרים ואין לי כוונה לכתוב כאן מאמר מפורט בנושא. רק כמה הערות והמלצה למתעניינים לא לקרוא את המאמר של איתי להט בכלכליסט בנושא (מצ”ב מטה). המומחים למימון מבינים מצוין את המיקרו כלכלה של הנגזרים, הם פחות מבינים את ההשלכות המקרו כלכליות. סוחרים בשווקים במקרה הטוב מבינים את המיקרו. אין להם מושג במקרו. אבל כמובן שאותם מראיינים.
לכותב המאמר בכלכליסט בוודאי שאין הבנה בכלכלה של נגזרים. הספיקה לי הפסקה השנייה (אבל למען ההגינות קראתי את כל המאמר לפני שכתבתי את הביקורת הזאת).
הפסקה השנייה:
“הסכום העצום הזה [1,400 טריליון דולר ערך שוק הנגזרים] יכול לפתור את כל בעיות העולם פעמיים־שלוש, אבל הוא אינו מופנה לשם. כל ההון הזה משמש לדבר אחד: ספקולציה. זו תכליתם של הנגזרים – כלים פיננסיים שערכם נגזר מהשוק האמיתי של סחורות, מניות ודברים אחרים מהעולם המוחשי. בעזרת נגזרים אפשר להמר כמעט על הכל, מערכם של מניה או מטבע, ועד למזג האוויר. הכלים האלה גם רווחיים להחריד, כפי שתעיד הצמיחה של השוק הזה בשנים האחרונות: ב־2007, טרום המשבר, היקף השוק עמד על 500 טריליון דולר; מאז הוא צמח ב־180%.”
ראשית מדובר בחוזים בין גופים כלכליים. זה לא שיש נכסים ריאליים (מבנים, מכונות, מזון, וכדומה) שמופנים לשוק הנגזרות. אי אפשר היה לפתור כל בעיה אם אנשים לא היו מפנים את כספם לשוק הזה שהוא בכלל משחק סכום אפס. כל שקל שנכנס לשוק גם יוצא מהשוק. שנית, כל ההון הזה לא מופנה לספקולציה (חלק גדול בוודאי). נגזרים משמשים כלי חשוב ובהיקף אדיר לגידור סיכונים. הפוך מספקולציה. שלישית, הכלים האלה לא רווחיים להחריד. הם משחק סכום אפס. על כל כל רווח של שקל מישהו הפסיד שקל. הם יכולים לצמצם מאוד סיכונים (אבל בתנאים מסוימים יכולים גם לחשוף משקיעים לסיכונים רבים, וזו הבעיה עם הכלים הללו). כן, אז יש מי שמאוד מרוויח מול מי שמפסיד או סתם משלם פרמיה על ביטוח. רביעית, צמיחה של שוק ב-180% לא מעידה על רווחיות מחרידה. כשיש עליה בביקוש למוצר כלשהו, כולל לכלי פיננסי, אז הרווחיות של ספקי המוצר תעלה והשוק יכול לגדול מאוד, אבל הגידול של 180% אינו אינדיקציה לרווחיות מחרידה.
הערה לסיום על הסיכונים בנכסים נגזרים: גופים כלכליים יודעים לנצל את התמימות וחוסר ההבנה של הלקוחות שלהם ולהוליך אותם שולל ולגרום להם הפסדים אדירים. רגולציה כנראה חיונית, אבל רגולטורים בדרך כלל מפגרים אחרי הגופים הפיננסיים. כתבתי “כנראה,” בגלל שיכול להיות שהידיעה שיש רגולציה עוזרת להפיל אנשים בפח.הבנק מציע לי לעשות משהו, אני יודע שיש רגולציה אז אני זורם עם זה. אם הייתי יודע שאין רגולציה אולי הייתי יותר זהיר. שאלה קשה ורלוונטית לתחומים נוספים: הקיום של רגולציה מטעם המדינה דוחק תחליפים בדמות רגולציה וולונטרית של גופים עסקיים וזהירות.
המאמר שלא כדאי לקרוא:
איתי להט, “אג’יו: 1.4 קוואדריליון דולר: שוק הנגזרים העולמי כמעט שילש את עצמו ב-5 שנים”, 26 ליולי 2012