אנחנו רגילים לעובדה שהממשלה מסבסדת תחבורה ציבורית, ובהיקף אדיר, אבל האם לא כדאי לעצור רגע ולשאול למה זה ראוי? ואם כן, באיזה היקף? והאם הסבסוד משיג את מטרותיו? נדמה לי שאין ויכוח על החשיבות של תחבורה ציבורית, אבל הבחירה של ממשלות ישראל לסבסד את השימוש בתחבורה ציבורית בהיקפים אדירים אינה מובנת מאליה, וממשלת ישראל לא עוסקת כלל בניתוח השאלות האלו. הממשלה גם לא עוסקת בשאלה של המנגנון לאספקת תחבורה ציבורית. מדוע ברור שרצוי שהממשלה תשלוט ב-100% מהתחבורה הציבורית, ותאסור על יזמה פרטית בתחום? (יש גופים פרטיים אבל הם רק קבלני ביצוע של הממשלה, שקובעת את הקווים ואת המחירים). קצת מספרים: הסובסידיה לנסיעה ברכבת הינה 65 ₪ (84% מהעלות) ובאוטובוס 8.5 ₪ לנסיעה (67% מהעלות). אז מדוע מוצדק לסבסד בהיקף כל כך נרחב את הנסיעה בתחבורה הציבורית?
- סיוע לחלשים. הטענה הזו לא מחזיקה מים. בישראל כבר עברו לפני ארבע עשורים לסיוע ישיר לנזקקים כתחליף לסיוע עקיף דרך סבסוד מוצרים שיוצר בזבוז ואינו אפקטיבי בהשגת המטרה.
- פיזור אוכלוסייה בלי לפגוע ביתרונות מריכוזי תעסוקה. זו פשוט מטרה לא ראויה: לא סביר לסבסד מגורים רחוקים ואז לסבסד נסיעה למרכז.
- צמצום השימוש ברכב פרטי להפחת הגודש בכבישים. מאוד לא אפקטיבי, ובפרט הורדת המחיר של תחבורה ציבורית לסכומים זניחים בהשוואה לנסיעה ברכב פרטי חסרת כל הצדקה להשגת מטרה זו. אם רוצים לצמצם גודש בכבישים צריך לגבות תשלום על שימוש ברכב פרטי. הסבסוד של התחבורה הציבורית בעיקר מגדיל את סך הנסיעות, ולא מקטין משמעותית את השימוש ברכב הפרטי.
- עידוד נסיעות. בגלל השפעות חיוביות על אחרים דרך יצירת ריכוזי תעסוקה. המחקר הכלכלי מראה יתרונות לגודל בתעסוקה. ערים גדולות שהן מרכזי תעסוקה תורמות לפריון העבודה. הנימוק הזה יכול להצדיק סובסידיה מתונה לכל היותר.
וגם אם מסבסדים, כלל לא ברור שהסובסידיה צריכה להיות דרך מפעילי התחבורה הציבורית – מדוע לא לאפשר לנוסע המסובסד להשתמש בסובסידיה בשימוש ברכב פרטי כנוסע נוסף? מוזמנים לקרוא את המסמך של האגודה הישראלית למחקר תחבורה, המסמך מוסיף פרטים רבים והסברים לחלק מהטענות.