על הביקורת והאתגרים של הנגיד הנכנס אמיר ירון

הביקורת על המינוי שנשמעה בתקשורת הישראלית אינה רצינית להבנתי. הטענה שהוא חי בארה”ב ולכן לא מכיר את כלכלת ישראל אינה נכונה: הקשר שלו עם ישראל הוא רציף והוא עוקב אחרי הכלכלה הישראלית, וכמו כל נגיד אחר, גם הוא יצטרך ללמוד עוד על כלכלת ישראל ועל ניהול בנק מרכזי עם כניסתו לתפקיד, אבל יש לו את הכלים הטובים ביותר ללמוד בצורה מעמיקה ומהירה את הדברים.

גם הביקורת על העדר ניסיון ניהולי אינה רלוונטית להבנתי: בנק מרכזי אינו מפעל לנקניקיות – אין צורך לנהל תהליכי ייצור. הנגיד צריך לנהל תהליכי קבלת החלטות ולייעץ לממשלה ואת זה ירון יעשה על הצד הטוב ביותר. יש נטייה להפריז בחשיבות הניסיון הניהולי, והתוצאה היא שבמקרים רבים מעדיפי במגזר הציבורי מנהלים בעלי ניסיון מוכח, גם אם הניסיון בעיקר הוכיח חוסר יכולת, על פני אנשים מוכשרים.

גם הביקורת שהוא אינו מקרו כלכלן לא רצינית, ההבנה שלו בתחומי הליבה של מקרו כלכלה ובפרט במפגש של המקרו-כלכלה עם בנקאות ומימון, היא ברמה הגבוהה ביותר הקיימת.

הבנתי שגם היו כבר דיבורים על חסר בסעיף “חברתיות.” אניח לקשקוש הזה, כאילו מה שחסר לנו בממשלה ובכנסת זה “חברתיים”.

ונעבור לאתגרים: גם המנהל המוכשר ביותר ובעל הידע המתאים ביותר מגלה מהר מאוד את הזירה שבה הוא עובד.

מצד אחד, הוא עומד בראש ארגון שנשלט במידה רבה על ידי ועד העובדים, וסובל ממחלקת מחקר חלשה (למרות שיש שם גם חוקרים טובים). מצד שני, אני מניח שחוץ מהתחומים שיש לבנק שליטה עליהם (מדיניות מוניטרית), היכולת שלו להשפיע תהייה קטנה מאוד. כחלון לא ישנה את עורו ויתחיל להקשיב לעצות טובות, הוא ימשיך להיות פופוליסט מזיק ולא ברור שמחליפו יהיה מאוד שונה ממנו. מנגד ראש הממשלה נתניהו לא יתחיל פתאום להתערב בסוגיות הכלכליות.

עם זאת, אני סומך על אמיר ירון שידע להעביר את מסריו בתבונה ואולי בכל זאת, גם אם רק בשולי הדברים, תהייה לו השפעה על קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל.