תגידו, “פרופסור לפסיכולוגיה” זה לדעתכם פחות מכובד מ”פרופסור לכלכלה התנהגותית”? אני שואל בגלל שלי בהחלט לא ברור שהתשובה היא חיובית, אבל נראה שפסיכולוגים חושבים אחרת, או שהם חושבים שמדובר באיזו מילת בז שמושכת תשומת לב.
בכל מקרה, הזדמנות להסביר מה זה בכלל כלכלה התנהגותית –
גם כלכלנים וגם פסיכולוגים עוסקים (בין היתר) בקבלת החלטות של בני אדם, אבל הגישה היא שונה. קשה לי לקבל שחקר החלטות בתחום הכלכלי הופך את המחקר לכלכלה ואת החוקר לכלכלן, אם הוא פסיכולוג. כמו שקשה לומר שחקר החלטות של בני אדם, בכל תחום שהוא, הופך את החוקרת לפסיכולוגית אם היא כלכלנית. וברור שפסיכולוגים לא צריכים להימנע ממחקר על קבלת החלטות בתחום הכלכלי, והם לא צריכים להיות כלכלנים (התנהגותיים) כדי לעשות את זה.
אז מה ההבדל בין כלכלנים לפסיכולוגים? הגישה שונה. כלכלנים אוהבים לעבוד עם מודל פורמלי “כלכלי” ולקחת את הניבויים של המודל למחקר האמפירי. פסיכולוגים עושי את אותו הדבר, אבל המודל שלהם הוא לרוב פחות פורמלי והוא לא המודל של הכלכלנים.
המודל “הסטנדרטי” של הכלכלנים, המודל הניאו-קלסי, מניח שבני אדם רציונליים: הם מבינים את סביבת קבלת ההחלטות, והם יודעים מה הם מעדיפים וההעדפות שלהם קונסיסטנטיות (כלומר מקיימות טרנזיטיביות: אם אני מעדיף את A על B ואת B על C אז אני מעדיף את A על C). זה בגדול המודל הרציונלי. ההנחות האלה מאפשרות לנו, הכלכלנים, לכתוב פונקציית תועלת, וללמוד תכונות מעניינות שלה, וחשוב מזה, לייצר ניבויים על התנהגות אנושית.
חשוב להבהיר, גם אם הכלכלן פותר משוואות בשביל לייצר ניבויים, הכלכלן לא חושב שמושא המחקר באמת פותר משוואות בראש. הדבר דומה לפיזיקאית שתנסה לנבא את הזווית והמהירות שבה יזרוק כדורסלן את הכדור לסל. היא תחשב משוואות שיתנו את הזווית והמהירות הנכונים. החישוב יוצר ניבוי טוב, גם כשברור לחלוטין ששחקן הכדורסל לא עושה כל חישוב.
אבל בני אדם אינם רציונליים (במובן הספציפי של כלכלנים, ובוודאי במובנים אחרים), ולכן בני אדם טועים. בזה אין כל חדש, וכלכלה התנהגותית לא “חשפה” את העובדה הזו. וכל עוד הטעות היא אקראית, אז המודל הקלסי בסדר.
אז למה לנו “כלכלה התנהגותית” או מה זה בכלל?
ראשית, מדובר בענף בתחום הכלכלה. כמו שיש development economics או macro economics, או applied economics, ועוד ועוד יש גם behavioral economics. וחוקר שהוא applied economist הוא קודם כל economist, כמו שרופא מומחה למחלות פנימיות הוא רופא, וכך גם behavioral economist הוא קודם כל כלכלן.
שנית, התחום: ניסיון לאפיין טעויות סיסטמטיות או סטיות סיסטמתיות מהמודל הרציונלי, בשונה מסטיות אקראיות. איך עושים את זה? כמו תמיד אצל כלכלנים: מודל פורמלי ואמפיריקה. התחום יצר שיתוף פעולה מאוד פורה בין כלכלנים לפסיכולוגים, ולפסיכולוגים הייתה תרומה חשובה מאוד לתחום. דניאל כהנמן, פסיכולוג שאינו מתבייש כלל בזה שהוא פסיכולוג, ומעולם לא הגדיר את עצמו ככלכלן, אף קיבל את פרס הנובל בכלכלה.
אבל אני רואה כל מיני כנסים של פסיכולוגים שעוסקים בקבלת החלטות, מוגדרים ככנסים בכלכלה התנהגותית ואני גם רואה פסיכולוגים, שאינם כלכלנים, מגדירים את עצמם כלכלנים התנהגותיים. אז אני תוהה מדוע?