עיתון דהמרקר מטעה את הקוראים לפעמים, ובמגוון נושאים, אבל מקוממת במיוחד העובדה שכתבת התחבורה של העיתון, מירב מורן, טוענת שאגרות גודש אינן אפקטיביות. הטענה הזו, למי שמכיר את הנושא, היא לא פחות ממדהימה.
כך למשל היא כותבת בתגובה לפוסט שלי:
אני מציעה פשוט לשנות את השם: אם רק נכנה אותם ״מס דרך״ או ״דמי כביש״ – למה לא? שיבושם ליוזם ולעם הנוהג בפקקו. אני מוחה רק על השקר, על מכבסת המלים והתעתוע (לא, זה לא יוריד גודש זה כן יכניס כסף לקופה הציבורית). אם כלכלני השוק החופשי עושים לובינגלעוד מיסוי על המעמד הבינוני – הללויה, הסיטואציה עבורי היא אפילו שעשוע.
כל מי שלומד את הנושא של אגרות גודש, יודע שהאגרות מקטינות את הצפיפות על הכביש. את נייר המדיניות שלי שמסכם את העובדות הידועות אתם מוזמנים לקרוא – זמין אצלי בבלוג (מורן כפי הנראה עד היום לא טרחה)*. גם מתנגדי האגרות בדרך כלל לא מכחישים את העובדה שתשלום עבור שימוש בכביש עמוס מקטין את השימוש. (מדהים לא? גובים מאנשים כסף הם משתמשים פחות). הסיבות של המתנגדים הן אחרות.
עוד כדאי להבהיר שאני (וכל האחרים שמקדמים אגרות גודש, או “מחיר דרך”) תמיד טוען שבשום אופן לא מדובר בהעלאת מיסים. אלא בשינוי מבנה המס: פחות על דלק/מס קנייה/אגרה שנתית יותר על שימוש בכביש עמוס, ללא הגדלת הנטל הכולל על ציבור הנוהגים. אז כשמורן מייחסת לי תמיכה בהכבדת נטל המס היא פשוט מסלפת.
* אין לי כוונה להתחיל לנהל כאן (בפעם ה47) ויכוחים על האפקטביות של אגרות גודש בישראל, ומה עם העניים, ואין תחבורה ציבורית, וחם כאן, וכדומה. מי שרוצה להתווכח, יואיל ויקרא את הנייר הבא לפני תחילת השמעת הטענות –
עומר מואב ושני שרייבר, “כיצד ניתן לצמצם את הצפיפות בכבישים ע”י אימוץ אגרות גודש”, נייר מדיניות 2017.06, דצמבר 2017
תמונה אחת שווה אלף מילים:
בצילום רואים את התנועה ביום חול בבוקר בכניסה לשטוקהולם (בינואר חושך בשטוקהולם). התמונה משמאל, יום לפני הטלת אגרות הגודש (2 לינואר) ומימין (3 לינואר) ביום שבו הפעילו את האגרות.
לצפייה בסרטון המלא מ-TED