אטילה שומפלבי, “פיצוי של 300 אלף ש’ הוא הצלחה לעובדי קפה נואר? אנשים לקחו פה כדורי הרגעה”, באתר YNET, 28 לאוגוסט 2018
יום אחרי פסק הדין שקבע כי הנהלת קפה נואר פעלה בניגוד לחוק ופגעה בהתארגנות, מלצר לשעבר במסעדה מספר על תקופת המאבק: “יחסי העבודה הפכו ליחסי כוחות”. עוה”ד שייצגה את העובדים: “היו כאן דברים שלא להאמין”. קפה נואר: “נערכים לערעור. חוסר הבנה של המציאות בענף”
באופן לא מפתיע, בית הדין לעבודה (שהוא בגדול שלוחה של ההסתדרות) פסק ש”קפה נואר” ישלם פיצויים של 300 אלף שקלים בגלל שלא איפשר לעובדים להתארגן. אני לא טוען שבית הדין לא פעל הפעם על פי חוק, אני רק טוען שהחוק דפוק, והטיפול של התקשורת בנושא מביש.
אחד המראיינים מגמגם משהו על הקושי בניהול מסעדה, אבל אף אחד לא שואל את השאלות המתבקשות:
- התעללו בעובדים, אתם טוענים, אז מדוע המשיכו העובדים לעבוד?
- תפרו תיקים לעובדים במטרה לפטר אותם, אתם טוענים, מדוע לא יכול בעל עסק לפטר עובדים בלי לתפור תיק?
- אתם כל כך בטוחים שבעל המסעדה היה יכול לנהל מו”מ עם הוועד לטובת כל הצדדים, שהוועד רק היה מסייע בניהול המסעדה, אז למה שאתם (ילדים זבי חותם) לא תקימו מסעדה, במקום לנסות לגזול מבני אדם את הזכות לנהל את העסק שהם הקימו?
- האם אתם מבינים (או לא) שככל שיותר עובדים יתארגנו ויגרמו לנזקים לבעלי עסקים, פחות יזמים ישקיעו ויהיו בסופו של דבר פחות מקומות עבודה? האם אתם מבינים, לכן, שההתארגנות והשביתה לשיפור התנאים שלכם לא רק תבוא על חשבון המעסיק אלא על חושבים מחפשי עבודה רבים אחרים?
אבל כמובן שאין כל סיבה, כך על פי התקשורת בישראל, לנסות לגייס מגישים או פרשנים בעלי השכלה כלכלית רצינית. הרבה יותר קל להתבוסס בהבלים הסוציאל-פופוליסטים