דירוג כתבי עת לצורכי קידום

שמחתי לקבל את המייל עם דירוג כתבי העת במשפטים, אבל התאכזבתי לראות שיש מעל 190 כתבי עת שמוגדרים A, ומתוכם כמעט 40 A*. אני מודה שאין לי מושג בדירוג כתבי עת במשפטים, אבל עולה החשש שהמספרים הגבוהים – 40 כתבי עת מעולים במיוחד ועוד 150 טובים מאוד – משקפים רשימה שאינה מעודדת מצוינות, רשימה שלא יוצרת את ההבחנה החשובה בין כתבי עת מהשורה הראשונה ובין כתבי עת חשובים פחות, ואולי אפילו הרבה פחות.

החשש שלי לא צמח בריק. הדירוג שנעשה לפני שנים די רבות באוניברסיטה העברית – “דירוג ירושלים” – נועד ליצור את ההבחנה החשובה לצורכי קידום בין כתבי העת המעולים ביותר לבין כתבי העת המעט פחות יוקרתיים, ובין האחרונים לכתבי העת הטובים מעט פחות וכך הלאה. כל מחלקה נדרשה להגיש רשימה לגוף האחראי באוניברסיטה, ולייצר בכך כלי שיעזור לוועדות המינויים ולנשיא והרקטור, לבחון את ההמלצות לקידום על ידי המחלקות והוועדות המקצועיות. ברקע הייתה התחושה/הידיעה שיש לא מעט רמאויות בתהליך. טבעי שחברי מחלקה רוצים (לעתים) לסייע האחד לשני, וכידוע אפשר גם להזמין מכתבי המלצה ועוד מגוון תרגילים שיציגו מועמד בינוני, שאולי אינו ראוי לקידום, ככוכב גדול.

ובכן, לא מפתיע שרוב המחלקות שטרחו להגיש רשימה של כתבי עת הגישו רשימות שאינן אלא הונאה. המחלקה לכלכלה – אחת מיוצאות הדופן (אולי היחידה) – הגישה רשימה שכללה 5 כתבי עת בלבד תחת ההגדרה A. המחלקה למדע המדינה הגישה רשימה של כמעט 40 כתבי עת A וכך גם המחלקה לפסיכולוגיה. המקבילה של ה”טופ-5″ בכלכלה זה משהו כמו “טופ-3” במדע המדינה. איך הם הגיעו ל-40, חלקם כתבי עת בעלי אימפקט זניח? איך במחלקה לפסיכולוגיה הציגו רשימה של 40 כתבי עת, שחוקרים בתחום הפסיכולוגיה הודו בשיחה פרטית שעל חלק מכתבי העת “המעולים ביותר” בתחום, כך לפי הדירוג, הם מעולם לא שמעו?

הייתה גם דרישה פורמלית שנועדה למנוע את הרמאות. מספר כתבי העת בכל דרגה היה מוגבל לאחוז מסוים מכלל כתבי העת בתחום. מה עושים? מנפחים את הרשימה לממדים מגוחכים. ולפעמים זה גם משעשע: המחלקה למדע המדינה, בתהליך ניפוח הרשימה, הכניסה את כתב העת Journal of Political Economy לרשימה ככתב עת B. מדובר בכתב עת בכלכלה, אחד מה”טופ-5″…

אשמח מאוד אם מישהו יכול להצדיק את הרשימה הארוכה מאוד של כתבי עת A במשפטים.

בברכה,
עומר מואב