עידו באום, “100 המשפיעים 2018 – איילת שקד שרת המשפטים”, באתר דהמרקר.
איתן אבריאנל, “איילת שקד משנה את ישראל – וזה מסוכן יותר ממה שאתם חושבים”, באתר דהמרקר, 03 לספטמבר 2018
עורכי/כותבי עיתון דהמרקר החליטו שאיילת שקד בראש הרשימה של 100 המשפיעים על הכלכלה (הורידו את נתניהו למקום 100…).
עדו באום כתב באריכות הסבר לבחירה, ואיתן אבריאל הוסיף כתבה (די הזויה) על הקיצוניות ה”ניאו ליברלית” שלה. הכתבה של אבריאל נראית כאילו נכתבה עבור ביטאון המפלגה הקומוניסטית פחות או יותר, ונראה כהתדרדרות נוספת של דהמרקר. במקום עיתון שיקדם רעיונות של כלכלה תחרותית, הוא חוזר על מנטרות של מתנגדי הקפיטליזם.
עדו באום סביר הרבה יותר, אבל כמו אבריאל טועה בלב הביקורת: במקום להבין שעם כל הפופוליזם הסוציאלסטי של כמעט כל המחוקקים, טוב שיש מישהי שקצת מרסנת, הביקורת עוסקת בעמדות שלה שהן קיצוניות מידי לטעמו. כאילו מחר היא תהיה הדיקטטור במדינת ישראל, תעשה מה שהיא רוצה וזה יהיה מדינת איין ראנד…
הייתי מצפה מדהמרקר שיתמכו בכל מי שמקדם חופש כלכלי ותחרות ושיחששו יותר מהעובדה ששקד שייכת למפלגה דתית לאומית קיצונית שפועלת בניגוד לרוב הערכים הליברליים שהם מאמינים בהם.
באום טוען ששקד מתייעצת עם כלכלנים “עם גישות שוק חופשי, כמו פרופ’ עומר מואב ומיכאל שראל.” אולי שקד מתייעצת עם שראל, ואולי היא קוראת בשקיקה את ההגיגים שלי בפוסטים, אבל היא לא באמת מתייעצת איתי. פעם אחת עוזר שלה התייעץ איתי בנושא פיקוח שכר דירה, זה הכל.
אבריאל לוקח את העניין של “הכלכלנים” (שיש לו איזה אובססיה איתנו) צעד נוסף. כך הוא כותב:
היועצים של שקד, כלכלנים ימניים המאמינים ב”שווקים חופשיים” ומשתמשים בססמאות שעדיין נלמדות באוניברסיטאות, הם תיאורטיקנים בעלי היכרות מוגבלת עם הדרך שבה נראים רבים מהשווקים במציאות. המודל הניאו־קלאסי, למשל, מתעלם בנוחות ברוב המקרים מהעובדה שהתוצאות בשווקים נקבעות על ידי מוקדי הכוח הכלכליים, ושהצטברות העושר האדירה בידי מעטים אינה תוצר של גלובליזציה והייטק, אלא של מאזן הכוחות. התחזקות ההון, התחזקות חברות הענק, התחזקות קבוצות האינטרסים והשפעתן על הפוליטיקה, על החוקים ועל כללי המשחק – מול ההיחלשות של העובדים והצרכנים – הן הסיבות להצטברות של העושר בידי מעטים.
מה שמצחיק אותי שאבריאל מאשים את הקפיטליסטים בחזרה על מנטרות, אבל מה שהוא כותב אינו אלא המנטרות של הסוציאל-פופוליסטים. האמת הפשוטה היא שאין לו הבנה בכלכלה, אין לו מושג מה כלכלנים אומרים, וכל הטענה של “שקד מתייעצת עם כלכלנים” בלי להגיד מי אותם כלכלנים, נשמעת כמו רכילות סתמית ולא עיתונאות.
ואחרון, אם כבר מדברים על פיקוח שכר דירה, עדו באום נופל, כמו כל מבקרי שקד מהצד של מתנגדי הקפיטליזם, להאשמות לא ענייניות. שקד חסמה את הרעיון המזיק של פיקוח שכר דירה (אחרי שהיא התייעצה בעקיפין איתי) בגלל שהפיקוח פשוט נכשל בכל מקום ללא יוצא מן הכלל. לא בגלל שהיא תומכת איין ראנד, ויש לה זנב וקרניים של ניאו ליברלית…
כך כותב באום:
לעומת זאת, שקד פחות נלהבת ברגולציה שעשויה לסייע לשוכרים. היא היתה גורם מצנן בחקיקת חוק שכירות הוגנת שנועד לגונן על שוכרים. שקד התנגדה לרכיבים בחוק שנועדו להתערב במחירי השכירות והתנגדה גם לפיקוח על חוזי השכירות, בין היתר בנימוק שהדבר יצריך הקמת מאגר מידע במשרד המשפטים שירכז את חוזי השכירות, ולשיטתה זוהי ביורוקרטיה מיותרת ויקרה
אבל האמת היא שפיקוח שכר דירה לא מועיל לשוכרים. מידית כן, אבל לאורך זמן ממש לא. מי שלא מאמין בנזקי פיקוח שכר דירה, מוזמן לקרוא את נייר המדיניות שלי עם דרור אבידור בנושא:
דרור אבידור ועומר מואב, “רגולציה של שוק השכירות בישראל”, נייר מדיניות 2016.14, יולי 2016