יורם גביזון, “שיחת טלפון אחת של ענת גואטה יכולה לעצור את הפקרות התרומות של החברות הציבוריות”, באתר דהמרקר, 22 לספטמבר 2019 יורם גביזון, דהמרקר, מדווח ומנתח את סוגיית התרומות של חברות ציבוריות: הנושא מעניין, העובדות מעניינות, את הפרשנות כדאי להשלים… בין היתר הוא כותב: [ליאת] לוי [דהמרקר] חשפה, בין השאר, שחברות ציבוריות — כמו, שטראוס, סנו ונטו — תרמו לעמותות צדקה של חסידות גור, שקשורות לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. בתפקידו זה השפיע ליצמן על החלטות מדיניות הרלוונטיות לחברות אלה, כמו אגרות רישוי לתמרוקים ורישיון משרד הבריאות לתמרוקים המיועדים ליצוא (סנו); על רפורמת סימון המוצרים, למשל, של מזון עתיר שומן; […]

עמירם ברקת, גלובס, מסביר למה אני לא אהיה הנגיד הבא – עמירם ברקת, “נתניהו מחפש נגיד ניאו–ליברל, אך אלה הולכים ומתמעטים“, באתר כלכליסט, 16 לאוגוסט 2018 עמירם צודק, אבל מפספס כמה דברים: מדע הכלכלה בכלל ואסכולת שיקגו הניאו-ליברלית בפרט עדיין מלקקים את פצעיהם אחרי משבר 2008. ראשית משום שהגישה הניאו-ליברלית שהשוק מסוגל לייצר בעצמו מנגנונים שימנעו התממשות סיכונים מערכתיים, נכשלה במשבר ושנית לאור הפעלתם של אמצעים בלתי-קונבנציונליים בהיקף חסר תקדים על ידי הבנקים המרכזיים. מדע הכלכלה לא מלקק את הפצעים אחרי משבר 2008. יש צורך בפוסט ארוך  כדי להסביר את הבלבול בין אמונה שהשוק תמיד יתקן את עצמו ללא צורך […]

נראה שרכבת ישראל מעדיפה לגרום לאלפי נוסעים לחכות על הרציפים במשך זמן רב. במקום להפריט את שירותי הרכבת ולייצר תחרות על הלקוחות, יוצרים קריטריונים לתמריצים, ואיתם מגיעים העיוותים שלא תמיד קל לצפות אותם מראש. אבל את הקושי לצפות מראש חובבי התכנון המרכזי של הכלכלה לא נוטים לקחת בחשבון. זה פשוט נפלא: ליאור גוטמן, “זמן שווה כסף: האינטרס הכספי שמונע מהרכבת לעצור בתחנות”, באתר כלכליסט, 11 ליוני 2018 לפי מקורות ברכבת ישראל, הסיבה לכך שהרכבות האלו לא עצרו בתחנות האלו נעוצה בהנחיה בלתי פורמלית שניתנה לרכבות מהירות לא לעצור בתחנות פרבריות גם כשיש עיכובים בהסעת נוסעים. הסיבה להנחיה הזו היא הרצון […]