תנו לדולר ליפול

[פרופסור] אבי שמחון, יו”ר המועצה הלאומית לכלכלה, קורא לחשיבה מחודשת על מדיניות שער החליפין של ישראל

אבי וקסמן “אבי שמחון במסר לבנק ישראל: תנו לדולר ליפול”, באתר דהמרקר, 19 ליוני 2018

בעברית פשוטה, שמחון טוען שבנק ישראל טועה, וגורם נזק לכלכלת ישראל כאשר הוא ממשיך במדינות רכישת מט”ח ובניסיונות ליקר את הדולר, כלומר להחליש את השקל.

שמחון טוען:

1. אין צורך ביתרות מט”ח רבות כל כך.
2. השקל מתחזק בגלל עודף היצוא (יחסית ליבוא) של ישראל.
3. התחזקות השקל אמנם פוגעת בענפי יצוא ובענפים שצריכים להתחרות ביבוא, אבל השקל החזק מעודד השקעה במשק.

דר’ קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, משיבה לשמחון:

1. היקף היתרות סביר, ועומד על כשליש מהתוצר ואינו גדל מעבר לגידול בתוצר, ולא מדובר ברמה חריגה בעולם.
2. גם במדינות אחרות הבנקים המרכזיים מפעילים מדיניות מרחיבה.

3. וכאן אני מצטט: מאז התחילה ההתערבות חל ייסוף של כ-20% בשער החליפין האפקטיבי הריאלי, וזה אומר שמדיניות בנק ישראל לא מנעה את הייסוף, אבל אולי בלמה אותו בנקודות שבהן חשבנו שהוא חד מדי, מעבר למה שנגזר מהכוחות הכלכליים הבסיסיים. מחירי המוצרים הסחירים ירדו בזכות הייסוף, כך שהוא התגלגל ליוקר המחיה

4. כמו כן, במגזר הסחיר, ייסוף יתר פוגע בהשקעות ולא מעודד אותן

פרשנות בקיצור: שמחון צודק

קצת יותר מפורט:

לגבי היתרות “הנכונות” באמת שאין לי מושג. אבל די ברור לי שבנק ישראל לא רוכש דולרים בשביל להגדיל את המלאי אלא בשביל להחליש את השקל, כך שכדאי לדבר על התועלת והמחיר של רכישת הדולרים, ולא להיאחז בטענה שעוד קצת זה רצוי או למצער לא מזיק.

אני לא בטוח שאני מבין את הציטוט של פלוג בסעיף 3. נדמה לי שהיא טוענת שם טענה דווקא נגד ההתערבות: היא טוענת שלמרות ההתערבות חל ייסוף של השקל – כלומר השקל התחזק (מחיר הדולר בשקלים ירד) – והמשמעות היא שמוצרי יבוא נעשים זולים יותר ולכן זה מוריד את יוקר המחיה. במילים אחרות, ההתערבות של בנק ישראל, במטרה להגדיל את כדאיות היצוא (שקל חלש משמעותו יותר שקלים לכל דולר שהיצואנים מקבלים), מעלה את יוקר המחיה. אז כאן פלוג דווקא מסייעת בנימוקים לשמחון כנגד מדיניות בנק ישראל.

הטענה המרכזית של שמחון היא כדאיות ההשקעה, וזו גם לדעתי הטענה המרכזית של פלוג. פלוג מדברת על התשואה הצפויה להשקעה: ככל שהשקל חלש יותר היצואנים ירוויחו יותר מיצוא והיצרנים לשוק המקומי ייהנו יותר מהגנות בפני תחרות, ולכן ירצו להשקיע יותר. שמחון מדגיש את עלות ההשקעה: רוב המיכון במשק הישראלי מגיע מיבוא ולכן התערבות בנק ישראל להחלשת השקל מייקרת את ההשקעה.

אז מי צודק?

ראשית, חלק גדול מהכלכלה הישראלית (בעיקר החלק שמעסיק עובדים בפריון נמוך ומשלם שכר נמוך) אינו מייצר מוצרים או שירותים לייצוא או תחליפי יבוא. אז בחלק הזה בוודאי שייקור ההשקעה פוגע בכדאיות ההשקעה.

שנית, נחזור לעובדה שיש לישראל עודף יצוא. האם עודף יצוא, שנתמך על ידי התערבות יקרה של בנק ישראל, הוא דבר רצוי? התשובה שלי: בהחלט לא. אין כל טעם לייצא באופן שיטתי יותר מהיבוא. אין כל ערך ליצוא מלבד מימון יבוא. לכן יצוא גבוה מהיבוא הוא טוב רק אם הוא משמש למימון עודף יבוא בעתיד.

שלישית, רכישת הדולרים פוגעת ברווחת הציבור. אם הממשלה הייתה מחלקת שקלים במילארדי דולרים למגוון אנשים בארץ ובעולם בוודאי הייתם מתרעמים, נכון? מדוע? בגלל שעם השקלים הם יכולים לרכוש דברים מהמשק הישראלי, ובכדי שהרכישות שלהם לא יגרמו למחסור או להעלאת מחירים, הממשלה במקום להדפיס שקלים גובה אותם מאיתנו בצורת מס. (כמובן שהיום הממשלה על פי חוק לא יכולה להדפיס שקלים או להורות לבנק ישראל להדפיס עבורה שקלים).

בנק ישראל, לעומת זאת, יכול להדפיס שקלים, והוא יכול לספוג שקלים חזרה מהציבור במקומות אחרים, כדי למנוע אינפלציה. והשקלים גם לא מחולקים חינם – הם מחולקים בתמורה לדולרים. אבל, לדולרים יש ערך רק אם מתכוונים לעשות בהם שימוש בעתיד. כלומר, אם בנק ישראל לנצח רק יקנה דולרים בשביל להחליש את השקל ולא צפוי לפעול בכיוון ההפוך אז הוא ממש יוצר כאן הפסד לציבור הרחב לטובת מי שנהנה מהסובסידיה: בעיקר היצואנים.

 

כאן נייר המדיניות שלי עם אסף צימרינג לרקע על הקשר בין יצוא ויבוא ולמה זו טעות לסבסד יצוא:

אסף צימרינג ועומר מואב, “האם חוק עידוד השקעות הון תורם לכלכלה ומשיג את מטרותיו המוצהרות?”, נייר מדיניות 2016.01, ינואר 2016

וסרטון בנושא:

עומר מואב, “2 דקות על ייבוא ייצוא ומה שבינהם“, בלוג בעיקר כלכלה