במגזר הפרטי, עובדים ללא מקצוע מבוקש, נאלצים לעיתים תכופות לסבול מיחס פוגע מהמעסיקים ומעבודה קשה בתנאים גרועים, בתמורה לשכר מינימום (ולעיתים אף פחות) – שכר שאינו מאפשר פרנסת משפחה בכבוד. למרות זאת העלאת שכר המינימום אינה פתרון פשוט. מחד, שכר מינימום “סביר” יחייב מעסיקים לשלם יותר לעובדים, אבל מאידך, במקרים מסוימים, ולפי הערכות שונות לא מעטים, מעסיקים באותן תעשיות המבוססות על עובדים בשכר נמוך פשוט יסגרו את המפעל. כתוצאה, לצד עובדים שירוויחו מהעלאת שכר המינימום יהיו עובדים שיפסידו את מקום עבודתם.
בסקטור הציבורי/מונופוליסטי המצב שונה. תשלום שכר הוגן שיאפשר לעובדים לפרנס את משפחתם בכבוד לא יגרום לפשיטת רגל של הממשלה, רשויות מקומיות, חברת חשמל, הבנקים, נמלי הים וכו’. תמיד ניתן להגדיל את נטל המס או את מחירי השירותים והמוצרים ובכך לממן את שכר העובדים. אמנם הציבור ישלם את המחיר, אבל “למטרה צודקת”. כיצד ניתן לסבול את המצב הקיים שבו רשויות המדינה, שתפקידן לדאוג לרווחת הציבור, משלמות לחלק מהעובדים (ישירות או דרך קבלני כוח אדם) שכר נמוך שאינו מאפשר פרנסה בכבוד? הדבר מעורר תרעומת במיוחד לנוכח העובדה שמרבית הגופים הציבוריים, לצד העסקת עובדים בשכר מינימום, משלמים לבכירים למיניהם שכר מושחת בגובהו.
אכן, ב”גילוי דעת” טענה שלי יחימוביץ שאין הכרח להלין על השכר בחברת חשמל והציגה לדוגמה טכנאי המשתכר כ-6,500 ₪ נטו לחודש – שכר המאפשר לכל היותר מחיה בכבוד. אומנם אדם בעל כישורים והשכלה דומים אך ללא אותם קשרים – טכנאי שעובד בעבודה דומה בסקטור הפרטי – לא ייהנה מאותם תנאי תעסוקה, אבל האם זו סיבה למנוע שכר הוגן היכן שניתן? האם לא ראוי לקבוע שלפחות בסקטור הציבורי שכר המינימום יהיה גבוה יותר ויאפשר מחיה בכבוד?
אז לא. נראה שיחימוביץ (והיא לא היחידה) שכחה שהמדינה שייכת לאזרחיה ולא לעובדיה. אם יש צדק ביצירת נטל על הציבור הרחב במטרה לשלם לעובדים בסקטור הציבורי שכר “הוגן”, מדוע לא לסבסד שכרם של עובדים ברמות ההכנסה הנמוכה גם בסקטור הפרטי? כיצד ניתן להצדיק אפליה בחסות כספי משלם המיסים בשכר בין שני עובדים זהים בכישוריהם רק בגלל שלאחד קשרים שמאפשרים עבודה בשכר “הוגן” (בחסות ועד עובדים חזק ויכולת להזיק), והאחר נאלץ להתמודד עם כוחות השוק בסקטור הפרטי.
אם כן, לשכר הוגן בסקטור הציבורי, כמו בסקטור הפרטי, יש הגדרה אחת סבירה – שכר הוגן הוא שכר הנקבע ע”י כוחות השוק. ולכן השכר ההוגן בסקטור הציבורי הינו השכר האלטרנטיבי שהעובד היה משתכר אילו היה נאלץ למצוא עבודה בסקטור הפרטי. אם אותו שכר אינו מספיק למחיה בכבוד, יכולה הממשלה לפעול לחלוקת ההכנסה מחדש, אבל כל סובסידיה לשכר, לפנסיה, ולהטבות אחרות, במימון כספי משלם המיסים, ראוי שתעשה באופן שוויוני לכלל הציבור ללא הפליה בין העובדים בסקטור הציבורי והפרטי.
