שכר לחיילים בסדיר: צדק חברתי והשקעה כלכלית כדאית ( פורסם בהארץ 30.6.05)

העודף בקופת המדינה, גם אם זמני, הנובע מגביית מיסים בהיקף גבוה מהצפוי, פותח חלון הזדמנויות לצמצם את אחת העוולות הגדולות בחברה הישראלית – הנטל הלא שוויוני של השירות הצבאי הסדיר. צה”ל אינו מפרסם נתונים מדויקים לגבי מספר החיילים והחיילות, ברם ע”פ כל אומדן סביר, לאחר הפטור לחרדים, לערבים ולנשים דתיות, בעיות רפואיות ואחרות, ונשירה מהשירות בעקבות חוסר התאמה, מדובר על הרבה פחות ממחצית קבוצת גיל הגיוס.

לכן ראוי ורצוי לשלם לאותה קבוצה הנושאת בנטל האדיר של עומס פיסי ונפשי, לעיתים תוך סיכון חיים, לפחות שכר המתקרב לשכר מינימום. קשה לחשוב על שימוש ראוי יותר בכספי משלם המיסים, ורצוי לחסל את העודף התקציבי למטרה זו לפני שהכסף יהווה מקור להצעות חוק פופוליסטיות ולסחטנות מפלגתית סקטוריאלית.

תשלום שכר לחיילי סדיר יכול להוות השקעה כלכלית בעלת תשואה גבוהה. הוא יקל על הציבור לבלוע את הפטור משירות הניתן למספר הולך וגדל של חרדים (מעל 12% מכל שנתון גיוס), ויאפשר הסדרת הפטור ללא הדרישה להימנע מעבודה.

כמובן, שעדיף היה אילו הפטור לא ניתן מעולם, והחרדים היו שותפים מלאים בעול הביטחון. אין צידוק מוסרי להפליה בין דם לדם, כמובן ששירות צבאי אינו בניגוד להלכה, והעם היהודי לא באמת צריך עשרות אלפי בחורי ישיבה שתורתם אומנותם. בנוסף, בוודאי שטוב יהיה לחשוף את הנוער החרדי אל החברה הישראלית דרך השירות הצבאי, וזו כנראה בדיוק הסיבה שמנהיגי הציבור החרדי ילחמו בכל כוחם כנגד הגיוס.

לכן, למרות שקשה לציבור הישראלי (שאינו חרדי) לקבל את המצב השורר בפועל, שבו החרדים לא מתגייסים, ולמרות שפיצוי כספי לחיילים יכול לכל היותר לצמצם את תחושת הקיפוח, כדאי להתפשר על הרע במיעוטו – עדיף שהחיילים יקבלו שכר והחרדים לא ישרתו בצבא אבל יוכלו לעבוד לפרנסתם. במצב הקיים, לא רק שהם אינם שותפים לעול הביטחון אלא גם נופלים לנטל על כספי הציבור, עקב ההימנעות מעבודה שמהווה תנאי לפטור מהשירות.

בישראל, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים בגיל העבודה העיקרי, 25 עד 55, נמוך מ-85%. כלומר, כ-15% מהגברים בגיל זה אינם עובדים ואינם מחפשים עבודה. ברוב המדינות המפותחות שיעור זה נמוך בהרבה, ועומד על ממוצע של כ-7%. חלק ניכר מהפער נובע מבעיית ההימנעות מעבודה הנכפית על החרדים. מדיניותו של שר האוצר, בנימין נתניהו, הכוללת צמצום בקצבאות, יצירת תמריצים לעבודה, צמצום היקף העובדים הזרים, ועידוד הצמיחה הכלכלית ויצירת מקומות עבודה, תגדיל את ההשתתפות בכוח העבודה, אבל ללא פתרון בעיית השירות הצבאי והעבודה של החרדים, ישראל לא תוכל לסגור את הפער בינה לבין המדינות המפותחות.

ההצעה לחייב את החרדים בשירות אזרחי במקום השירות הצבאי אינה בכיוון הנכון. את ההפליה בין דם לדם, ההפליה המקוממת במיוחד, השירות האזרחי לא יפתור. אז מה נשאר? עלות הזמן של החיילים שמקדישים עד שלוש שנים מחייהם למען בטחון המדינה ללא תמורה. את זה עדיף לפתור ע”י שכר לחיילים נחוצים בשירות סדיר. עבודות יזומות בניהול המדינה מהוות בזבוז כלכלי מיותר. עדיף לשחרר את החרד לשוק העבודה, שיפרנס את עצמו וישלם מיסים. אם השכר לחיילים יהיה חלק מתקציב הביטחון יינתן לצה”ל תמריץ כלכלי לצמצם בהיקף המגויסים ובמשך השירות, לצמצם את בזבוז המשאבים הקיים, ולהחזיק רק את החיילים הנחוצים.