סמי פרץ, “הפסיקה הדרמטית שמסדרת צ’ק של 7 מיליארד שקל לאנשי מוסד, שב”כ ושוטרים”, באתר דהמרקר, 27 ליוני 2018
בית הדין לעבודה קבע כי תוספת השכר למשרתי קבע בצה”ל בגין “היעדר ביטחון תעסוקתי” צריכה לחול גם על אנשי מוסד ושב”כ ■ הפגיעה התקציבית חמורה כל כך בשל התעלמות המדינה, שלא טיפלה במצב ■ הפסיקה ממחישה את המשמעות הדרמטית של הסדרי ההצמדה, ואת עלותם הגבוהה למשלמי המסים
כנראה שנממן פיצוי נכבד (בעלות של מיליארדים רבים) על פגיעה בביטחון התעסוקתי למי שכבר פרש ונהנה מפנסיה תקציבית מובטחת עד יום מותו. זו תוצאה של רשלנות של המדינה ופסיקה אקראית של בית הדין לעבודה. בשלב הראשון מקטינים את הביטחון התעסוקתי של משרתי הקבע בצה”ל ובתמורה מגדילים להם את השכר. נשמע סביר עקרונית, בלי כמובן להתעמק בפרטים. אבל אז מתחיל האבסורד:
- עובדי מוסד, שב”כ, ומשטרה, שלא חל שום שינוי בביטחון התעסוקתי שלהם, גם יקבלו את הפיצוי. שיטת ההצמדה לצה”ל.
- פנסיונרים שנהנים מפנסיה תקציבית גם יקבלו את הפיצוי. האבסורד של פנסיה צמודת שכר.
למה המדינה הסכימה לפיצוי לעובדים ופנסיונרים שלא נפגעו? היא לא, אבל כך פסק בית הדין האזורי לעבודה. בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעור המדינה ברוב של שלושה נגד שניים. נשמע לי די אקראי.
תוצאה: או שבג”צ יהפוך את הפסיקה, או שעובדי המגזר הפרטי, שנהנים בממוצע משכר נמוך יותר מעובדי כוחות הביטחון ומהעדר ביטחון תעסוקתי, יממנו את ההטבות.
רגע, אבל כאן אין בכלל וועדים, איך זה קורה? איך הם כל כך חזקים?
כמו שההסתדרות מבטיחה בפרסומות הרבות, היא מובילה מהפיכה חברתית… לא צריך אפילו ארגון עובדים בשביל לעשוק את הציבור. יש את שלוחת ההסתדרות – בתי הדין לעבודה. וכמובן השרים הרלוונטיים ששוכחים שתפקידם לייצג את האינטרס הציבורי הרחב ופועלים כמו לוביסטים של כוחות הביטחון.