אבי וקסמן, “מי שנכנס לפקק – ישלם ביוקר: התוכנית הנועזת שתקצר לנו את הזמן בכבישים”, באתר דהמרקר, 27 לספטמבר 2018
כל מסי הרכב הקיימים יבוטלו ונהגים ישלמו היטל חדש בהתאם לנסיעות שלהם בפועל, ולפי תרומתם ליצירת פקקי תנועה. זהו החזון שעולה מתוכנית חדשה שגובשה בטכניון על ידי צוות חוקרים בראשות פרופסור מנואל טרכטנברג. התוכנית הוצגה באחרונה למשרד האוצר.
כמה הערות על התוכנית:
- רעיון מצוין, רק חבל שרבים בציבור הישראלי לא מצליחים להבין את זה. כפי שטרכטנברג טוען (וכפי שאני טענתי עוד קודם…), לא מדובר על הגדלת נטל המס על הציבור אלא רק על שינוי אופן חלוקת המס במטרה לעודד שימוש מושכל יותר ברכב שלוקח בחשבון את ההשפעות על הגודש.
- לא מוסבר בכתבה, אבל אין דרך אפקטיבית יותר מאגרות גודש על רכב פרטי בשביל לשפר את התחבורה הציבורית. הטענה שעד שלא תהיה כאן תחבורה ציבורית ראויה, אין להטיל אגרות גודש, היא טענה שגויה.
- נראה שטרכטנברג החליט להיות שוב פרופסור לכלכלה שפועל על פי הבנתו ולא עוד הפוליטיקאי הפופוליסט שהוא היה בשנים האחרונות. (או שהוא עוד לא הבין את חוסר הפופולריות של ההצעה שלו).
- ממש בקטנה: כדוגמה להשפעות חיצוניות מציינים בכתבה את העישון. אבל לא את ההשפעה של העשן על אנשים אחרים בסביבה (שזו באמת השפעה חיצונית), אלא את העלות למערכת הבריאות ציבורית כתוצאה מהעישון. אבל זו לא השפעה חיצונית. זו החלטה של הממשלה לסבסד בריאות.
כאן המאמר המלומד של שני שרייבר ושלי על אגרות גודש:
עומר מואב ושני שרייבר, “כיצד ניתן לצמצם את הצפיפות בכבישים ע”י אימוץ אגרות גודש”, נייר מדיניות 2017.06, דצמבר 2017
ממליץ לכולם להקדיש 8 דקות ולראות את הרצאת TED על אגרות הגודש בשטוקהולם (אני מדבר בהתחלה בערך 10 שניות, זה המחיר של התרגום לעברית באדיבות אלון גולדברג)