מירב ארלוזורוב, “נחמד על חשבוננו: כחלון אשם ביוקר המזון”, באתר דהמרקר, 20 לדצמבר 2018
כתבה מעולה (באמת מעולה) ואמיצה של מירב ארלוזורב על איך כחלון הרס הזדמנות מצוינת לחסל את הקרטלים בחקלאות, קרטלים שאחראים על חלק ניכר מיוקר המחיה בישראל.
הכותרת וכותרת המשנה אומרות הכל:
נחמד על חשבוננו: כחלון אשם ביוקר המזון.
הצעה לפתוח את החקלאות בישראל לתחרות חופשית מצאה באופן חריג תמיכה במשרד החקלאות, ודווקא שר האוצר טירפד אותה ■ התוצאה: חלב שיקר ב-40% וביצה שיקרה ב-18% מהמקובל בעולם ■ יוקר המזון מתחיל בחקלאות, ובשר אוצר שמעדיף להיות אהוד מלקדם רפורמות”
בשורה התחתונה: ניתן היה לעבור מתמיכה בחקלאים דרך חסימת תחרות (מכסות ייצור, וחסימת יבוא) לתמיכה ישירה. אבל כחלון הודיע מראש שכל שינוי יהיה בהסכמה מלאה. ברגע שהאיום על מהלך חד צדדי של הממשלה הוסר מהשולחן, לא ניתן היה להגיע להסכמה סבירה של פתיחה לתחרות. למה? כי הוא שר אוצר שלא רוצה לריב עם אף אחד. כלומר האדם הכי לא מתאים לתפקיד שר האוצר.
קצת ציטוטים מהכתבה:
העובדה שמצב החקלאים מצוין, תודה, עשויה להפתיע את הציבור הישראלי – שרגיל לשמוע אותם מתלוננים על מר גורלם, על כך שהם תמיד מפסידים, שהמדינה נוטשת אותם, ושאין להם דורות ממשיכים. לחקלאים יש צורך להגן על תדמיתם כמסכנים ועשוקים, בעיקר כי זה משרת את האינטרסים של הלובי החקלאי. כך בדיוק היה באפריל 2016, בפגישה מכרעת של חקלאי הצפון עם שרי האוצר והחקלאות, משה כחלון ואורי אריאל. הפגישה נערכה על רקע הצעה היסטורית של שני המשרדים לעידן חדש בחקלאות בישראל – מעבר מתמיכה עקיפה לתמיכה ישירה בחקלאים. באופן מעשי, משמעות ההצעה היתה ביטול הקרטל (התכנון) בענפי החלב והביצים ומעבר לתחרות חופשית בכל הענפים החקלאיים, ובתמורה להגנה על החקלאים באמצעות מענקים ישירים מתקציב המדינה.
אלא שבאפריל 2016 ההזדמנות הזו הוחמצה. לא בגלל אריאל, אלא דווקא באשמת כחלון. בפגישה בצפון היה זה כחלון שקבע כי “לא היתה כל כוונה לצעד חד־צדדי. כל כוונתנו היתה להתקדם בהידברות, ושכל מה שיקרה – יקרה בהסכמה
וארלוזורוב מסכמת היטיב:
אבל הבסיס נמצא אצל החקלאים עצמם. הם מקורטלים, בחסות החוק, ולכן גובים מחירים שגבוהים מהמקובל במדינות המפותחות בפער של עד 44%. לו שר האוצר היה באמת רציני בכוונותיו להוריד את יוקר המחייה בישראל, הוא היה מתחיל בפתיחת החקלאות הישראלית לתחרות חופשית, כפי שמקובל כיום בכל העולם (שתי המדינות היחידות שעדיין נהוג בהן תכנון בחלב הן ישראל וקנדה). אבל כחלון לא רציני, ולכן הוא רץ לשלם סובסדיות לחברת החשמל או למאפיות, בניסיון לבלום את התייקרות מוצרי היסוד, ולכן הוא גם מנע את התייקרות החלב באמצעות הסדר רע, שמשמר את המשך התכנון בענף. הכל, כדי להיות נחמד כלפי החקלאים ולא להתעמת עם איש. אלא שאת המחיר משלמים הצרכנים הישראלים.