אקונומיסט, “גרמניה איבדה את השליטה בשכר הדירה – איך קרסה השיטה המוצלחת בעולם?”, באתר דהמרקר, 16 לאוגוסט 2018
גרמניה נחשבה לגן עדן לשוכרי דירות, אבל דווקא התוכנית (תוכנית להגבלת מחירי השכירות) שהיתה אמורה לשמור על כוחם נכשלה, ומחירי השכירות זינקו……
יש בתוכנית חסרונות רבים, בעלי הדירות יכולים לעקוף אותה בקלות רבה. יש בה החרגות לדירות ששופצו לאחרונה, לדירות שמושכרות לראשונה אחרי אוקטובר 2014, ולדירות שהושכרו תמורת יותר מ–110% מהמחיר המומלץ לפני שהתוכנית נכנסה לתוקף. חוץ מזה, אין באמת סנקציות נגד בעלי הבתים שמתעלמים מהתוכנית. הם רק נדרשים להוריד את שכר הדירה. אבל הפגם העיקרי בתוכנית הוא הדרישות מהשוכרים עצמם. בעלי הבתים לא חייבים לדווח מה היה המחיר הקודם, והשוכרים צריכים לדרוש לראות מה היה המחיר הקודם לפני שהם חותמים על חוזה חדש ומסכימים למחיר. המשמעות היא שכדי לא לסכן את ההזדמנות לחתום על חוזה, השוכרים צריכים לא לבקש לדעת מה היה המחיר. אז, יכולים בעלי הבתים להוסיף עוד כמה יורו יותר מהמחיר שמותר בחוק.
הניתוח לסיבות לכישלון התוכנית במאמר שגוי, אבל העובדות בשטח שגם השיטה הגרמנית להגבלת מחירי השכירות לא “עובדת” נכונות: גם הגרמנים לא יכולים לחוקק חוקים שיתגברו על חוקי ההיצע והביקוש.
בסופו של דבר יש ביקוש ויש היצע, והמחיר נקבע בתחרות, כך שמי שרוצה להשכיר משכיר ומי שרוצה לשכור שוכר.
מחיר נמוך יותר מעודד משקי בית לגור בדירות יותר גדולות, למספר קטן של שותפים בדירות וליציאה מוקדמת מבית ההורים. לכן, כל תרגיל שמוריד בחקיקה את שכר הדירה גורם בהכרח למצב שיש יותר ביקוש (לשטח מגורים) מהיצע. חיפוש אחר מנגנון לשיפור תנאי השכירות כמו פיקוח הדוק יותר על בעלי הדירות, ענישה, ועוד המצאות שונות ומשונות, לא יעזור כי הוא לא יכול לעזור.
רק בנייה!
וכמובן שהרחקת המשקיעים – “המלחמה” של כחלון ו-פולקמן במשקיעים – מייקרת את השכירות.