הפופוליזם ועונשו – קריסת הכלכלה בוונצואלה

אדריאן פילוט, “יש גנרל לבשר, גנרל לבגדים, גנרל לאורז וגנרל לשמפו – כי הכל חסר בעצם”, באתר כלכליסט, 18 לאוקטובר 2018

הכלכלה בוונצואלה קרסה, האינפלציה יותר ממיליון אחוז, והתושבים איבדו בממוצע 9 קילו ממשקלם השנה בגלל תת־תזונה. בראיון מיוחד לכלכליסט מסביר הכלכלן הנודע פרופ’ ריקרדו האוסמן מה הוביל לטרגדיה של מולדתו, מדוע המשבר בוונצואלה מערער את היבשת כולה ואיך זה קשור להצלחת הימין הקיצוני בברזיל. הפופוליזם ועונשו

ממליץ לקרוא את הראיון של אדריאן פילוט, כלכליסט, עם פרופ’ ריקרדו האוסמן מאוניברסיטת הרווארד, על המשבר בוונצואלה. האוסמן הוא יליד וונצואלה והיה השר לתכנון כלכלי בממשלת וונצואלה (לפני צ’אבס) וחבר בוועדה המוניטרית של הבנק המרכזי. האוסמן נחשב למומחה בעל שם לפיתוח כלכלי, אחת הסוגיות ה’חמות’ בחקר הכלכלה.

“זה שילוב נדיר של גורמים”, אומר האוסמן. “הרי ונצואלה איננה יצואנית הנפט היחידה בעולם שנאלצה להתמודד עם צניחה של מחירי הנפט. מחירי הנפט קרסו לכולן, ולא כל המדינות קרסו, ובטח לא בצורה כזו. מנגד, היו הרבה מדינות שאימצו אג’נדה פופוליסטית – ולא כולן קרסו. מה שאפיין את ממשל צ’אבס־מדורו היתה המתקפה הברוטלית והמתמשכת נגד “היד הנעלמה” (כפי שאדם סמית תיאר את כוחות השוק — א”פ). בוונצואלה אין חופש, אין זכויות כלכליות, לרבות זכויות קניין, ואין מנגנוני שוק”.

ההתרגשות של ד”ר אפרים – אין רעב בוונצואלה – דוידי מאוניברסיטת ת”א, כשדיבר על איך בקרוב צ’אבס יוכיח לנו שקומוניזם יכול לעבוד מצוין, זכורה לי היטיב (מומלץ לצפות בסרטון המקושר מדקה 1:21). ביזיון של אוניברסיטת תל אביב ובן גוריון שמעסיקות אותו כמרצה.

קריסת וונצואלה זו דוגמה נוספת לכך שהסוציאליזם בדרך כלל נכשל, עד כה רק ב-100% מהמקרים. הסוציאליסטים מאידך, שומרים על אופטימיות: בפעם הבאה זה כבר יצליח, נמתג את זה תחת כותרת אחרת, למשל “כלכלה מבוססת משאבים” ויהיה סבבה.

ככל שיותר נוכלים קומוניסטים מועסקים במערכת ההשכלה, יהיו יותר צעירים תמימים שידחפו אותנו לתחום שבין הפופוליזם לקומוניזם, דוידי הוא רק דוגמה אחת קיצונית. ההטפה הקומוניסטית בכלל האוניברסיטאות היא מחרידה.

הבהרה: המדינות הסוציאל-דמוקרטיות המצליחות הן כולן קפיטליסטיות (כלכלה תחרותית בידיים פרטיות). המלה סוציאל משקפת את ההיסטוריה ואת מדינת הרווחה – מיסוי גבוה יחסית וחלוקה מחדש. אבל מדינת רווחה מוצלחת אינה בסתירה לקפיטליזם – למעשה אין אפשרות לקיים רווחה ללא קפיטליזם. צריך לייצר עוגת תוצר בשביל שיהיה מה לחלק, ועד כה, רק הקפיטליזם הצליח במשימה.