מזמן לא ראיתי כזה קשקוש, הכלכלנים יוצאים לקרב להצלת המקצוע :
אבי וקסמן, “לא תמיד צודקים, מייעצים לפי גובה החשבונית: הכלכלנים יוצאים לקרב להצלת המקצוע”, באתר דהמרקר, 2 ליולי 2018
תחזיות שהתבדו, חוות דעת “מקצועיות” שנכתבו לפי האינטרסים של המרבה במחיר – והתעלמות מסוגיות חברתיות ■ הכלכלנים ספגו בשנים האחרונות ביקורת קשה, ועכשיו הם נלחמים על תדמיתם
זו הכותרת וכותרת המשנה למאמר ארוך של אבי וקסמן בדהמרקר, שעושה סלט מכל מיני רכיבים לא קשורים. הכתבה מתחילה בטענה האווילית (גם אם נפוצה) שאם הכלכלנים לא חזו את משבר 2008 אז:
הקשר בין לימודי הכלכלה לעולם האמיתי הוא רופף, במקרה הטוב.
ואז הכתבה עוברת לטענה האווילית אפילו יותר:
שהכלכלנים רואים את העולם דרך החור שבגרוש, ומתעלמים משיקולים חברתיים וסביבתיים.
ולהוכחת הדברים מוסיפים את הטענה הנכונה אך חסרת הקשר:
המחלקות המובילות לכלכלה באוניברסיטאות סובלות מירידה ממעמדן, ומספרם של חברי הסגל ותלמידי המחקר מצטמק.
ורק אז מגיעים סוף סוף לנושא הכתבה, שלא קשור כלל לכל הביקורת במבוא:
הנזק שנגרם ליוקרת המקצוע בכל פעם שבה כלכלן מתהדר במומחיותו כדי להעניק חוות דעת לכל המרבה במחיר, תוך שהוא מצדיק מהלכים עסקיים מפוקפקים, שמזיקים לבעלי מניות מהציבור, או תומך במדיניות ציבורית בעייתית, שפוגעת במיליוני ישראלים.
והתגובה של הכלכלנים:
“צוות שפעל במסגרת האגודה הישראלית לכלכלה גיבש הצעה לקוד אתי חדש לעוסקים במקצוע הכלכלה” חברי הצוות: פרופסור אבי בן בסט, ד”ר מירי אנדבלד, ד”ר נעמי גרשוני, פרופ’ אייל וינטר, יוסף ירום וד”ר יותם לוריא.
ההקשר הרחב הוא כמובן כלכלנים במובן של חוקרי כלכלה באקדמיה, ולא “מומחים לשוק ההון” במגזר הפרטי ועוד מגוון אנשים שנושאים את התואר כלכלן, ובהקשר הזה התגובה שלי:
ראשית, הסבר לאיוולת בפתיח. יש דברים שכלכלנים יודעים לחזות מצוין ויש דברים שלא. משברים פיננסיים, אנחנו לא יודעים לחזות ולא טוענים אחרת. ואגב, אין חוקרים בתחום אחר שכן יודעים לחזות משברים פיננסיים. זה נכון בכל תחום מחקר: יש דברים שיודעים לחזות ויש דברים שלא יודעים. אבל לגבי כלכלנים זה טיעון שנשמע משום מה רלוונטי לציבור הרחב. זה קצת כמו אנשים שטוענים שיש בעיות בתחום הרפואה. הרופאים לא יודעים לרפא כל מחלה ועושים לפעמים טעויות. זה נכון, אז מה? ללכת להומאופת?
הטענה שכלכלנים רואים רק כסף ולא מפעילים שיקולים חברתיים וסביבתיים היא שטות שלא תאמן. כל ניתוח נורמטיבי בכלכלה עוסק בשאלה של רווחה. כלכלנים חושבים על כסף, רווחים, צמיחה, תעסוקה, שכר וכדומה כאמצעים להשיג רווחה, לא כמטרה.
עכשיו לירידת מעמדן של המחלקות לכלכלה בארץ: אם זה היה קשור למשבר של תחום הכלכלה אז היינו רואים ירידה כזו בכל העולם. אבל זה לא המקרה. יש לישראל בעיה אחת פשוטה שמחריבה את המחלקות לכלכלה באוניברסיטאות הציבוריות. קוראים לבעיה הזו וועדי עובדים וסוציאליזם. כאשר יש נתק בין השכר שנקבע ברמה הארצית ללא קשר לתחום, למצוינות ולחלופות הכלכליות, קשה להחזיר לארץ ישראלים שסיימו דוקטורט ומקבלים הצעות אטרקטיביות באוניברסיטאות מובילות מחוץ לישראל, פשוט ולא קשור כלל למשבר בתחום הכלכלה. גם קשה לראות איך ירידת הביקוש של הסטודנטים ללימודי כלכלה קשורה לנושא. לימודי הכלכלה אינם קלים והשוק הפרטי מציע שכר הרבה יותר גבוה בתחומים אחרים.
עכשיו הגענו סוף סוף לנושא: כלכלנים שכותבים חוות דעת בהתאם לאינטרס. האם זה קיים? בוודאי! האם חמור מתחומים אחרים? אני בספק. האם קשור למשבר 2008? לא.
אז מה עושים. כותבים קוד אתי שאומר שזה לא בסדר להגיש חוות דעת בניגוד להבנתו של המומחה. וואו. איך לא חשבו על זה קודם? הרי ברור שמי שמוכן לסלף בשביל בצע כסף לא יעשה את זה ברגע שיש קוד אתי…
ואחרון – מחברי הקוד האתי: אין שם אפילו לא כלכלן אחד בעל מוניטין מחקרי מכובד. היחיד שקרוב לזה הוא פרופ’ איל וינטר שמספיק לקרוא את מאמרי הדעות שלו בעיתון, כולל תמיכה בתכניות האוויליות של כחלון בתחום הדיור, כדי להבין שהוא לא בדיוק הכלכלן שאחרים בתחום מתייחסים אליו ברצינות. אין לי כל ביקורת על האחרים ברשימה (את רובם אני לא מכיר וחלקם אפילו לא שמעתי את שמם מעולם), אבל העובדה היא שאף אחד מהם אינו חוקר מהשורה הראשונה, וזו עובדה בעלת משמעות מבחינת הסיכוי שמישהו יתייחס לקוד האתי בכבוד. אציין שאבי בן בסט הוא איש רב זכויות, כלכלן רציני (למרות חילוקי הדעות שלי איתו), שהיה רוב הקריירה שלו מחוץ לאקדמיה, וגם הוא פרופסור נלווה ולא אקדמאי במובן המקובל.