מירב קריסטל, נווית זומר ואיריס ליפשיץ-קליגר, “בחזרה לתקופת הצנע: כך הפכה החמאה ממוצר בסיסי למצרך נדיר”, באתר ידיעות אחרונות, 28 לאוקטובר 2019
משרדי החקלאות והכלכלה סיכמו שבעקבות המחסור יוגדלו מכסות יבוא החמאה הפטורות ממכס ל-5,000 טונות. הפעם היבואנים לא ידרשו למכור את החמאה המיובאת במחיר המפוקח, והזוכים יהיו אלו שיגישו את ההצעות הנמוכות ביותר. ההחלטה נובעת מכך שגם באירופה קיים מחסור בחמאה ומחירה גבוה, כך שליבואנים לא השתלם כלכלית לייבא את החמאה במחיר זה וחלקם אף לא ניצלו את המכסה שניתנה להם.
הפתרון הנכון לבעיית המחסור בחמאה הוא די ברור: להסיר את פיקוח המחירים ולאפשר יבוא חופשי. אם בכל זאת מתעקשים על המשך פיקוח המחירים ועל יבוא בהיקף מוגבל (יבוא ללא פיקוח מחירים), אז יש שתי דרכים לעשות את זה: מכס או מכסה. הדרך הראשונה היא הדרך הנכונה השנייה משוללת היגיון ומזיקה, כמובן שמשרדי הממשלה הולכים על הדרך משוללת ההיגיון והמזיקה.
לבחירה במכסות יש סיבות אוויליות, שאלתי וקיבלתי הסבר: זה קשור בחוסר הנכונות של שר האוצר להעלות מיסים ולהיכנס לעימות כלשהו וקשור גם לרמה המקצועית הנמוכה של חלק מהדרג המקצועי במשרדים הרלוונטיים.
אז יש מחסור בחמאה או שמנהלים מדיניות אווילית, אז מה הביג דיל, תשאלו? יש באמת בעיות קשות יותר אבל אני רואה בטמטום הזה סמל להיעדרה של ממשלה מתפקדת, כזו שמובילה מדיניות כלכלית עקבית ונכונה, מדיניות בדיוק מהסוג שראש הממשלה מטיף לה. במקום מדיניות עקבית ונכונה יש לנו ניהול בשליפות פופוליסטיות.
בשולי הדברים, לא נתקלתי באירופה (או לפחות בבריטניה – עדיין חלק מאירופה בימים הקרובים…) במחסור בחמאה. כשאין פיקוח מחירים אז גידול בביקוש או צמצום בהיצע גורמים לעליית מחירים, לא למחסור על המדפים. ועכשיו אתם שואלים למה מכס זה הרע במיעוטו ומכסה עם מכרז על המחיר הנמוך לצרכן זה אווילי? בבקשה: