עוד מהשיח ברשת המייל “אקדמיה”: בעקבות היזמה של ח”כ מירב בן ארי (כולנו) “להכיר במעורבות חברתית ובשירות מילואים כקורס אקדמי שיעניק שתי נקודות זכות לסטודנטים.”
כתבתי פוסט ביקורתי:
עומר מואב, “התערבות המחוקק במערכת ההשכלה הגבוהה”, בלוג – בעיקר כלכלה, 1 ביוני 2018
וידידי פרופסור אלון הראל התייחס לנושא בביקורתיות ברשת האקדמיה. כצפוי הרשת לא סערה בתגובה להתערבות הפסולה של המחוקק בנושא שבוודאי שייך לאוטונומיה של מוסדות ההשכלה. מספר התגובות היה מצומצם מאוד, ממש לא כמו התגובות בעקבות הניסיון להכתיב קוד אתי שיאסור על המרצים לעשות שימוש פוליטי פסול בבמה שניתנה להם. כי מה חשוב ההשכלה העיקר שיתנו לנו להטיף את העמדות הפוליטיות שלנו לסטודנטים. בין הצדיקים הבודדים שכן הגיבו עלתה ההצעה להקל על משרתי מילואים בשכר לימוד במקום ההכרה במילואים כקורס אקדמי. על כך הגבתי אמש, תגובה שלא זכתה להתייחסות עד כה:
שלום לכולם,
רק שתי הערות על ההצעות שעולות כאן להנחה בשכר לימוד למשרתי מילואים (די ברור שאין מקום להתערבות המחוקק בהכרה בשירות מילואים כאילו מדובר בקורס אקדמי, אז לא אוסיף בעניין זה).
- מדובר בנדיבות על חשבון אחרים. רוב המציעים לא הציעו מקור כספי כלל, ומגיב אחד ממליץ שהממשלה תשלם.
- הטבה בהנחה בשכר לימוד כתמורה לשירות מילואים או סדיר אמנם כבר קיימת, אך היא פסולה מוסרית. המשמעות של הטבה כזו, המגיעה מהקופה הציבורית, היא תמורה נוספת למשרת המילואים באופן שמפלה לרעה משרת מילואים אחר שאינו סטודנט.
למעשה כל הטבה למשרת מילואים או סדיר שמותנה בפעילות נוספת שלא כל משרת רוצה או יכול לעשותה היא פסולה. אם יש תקציב נוסף לפיצוי על השירות יש להעבירו למשרתים לפי קריטריונים של שירות בלבד ולא בהתניה בפעילות נוספת. בעיקר מקומם סבסוד שכר במסגרת עבודה מועדפת – כאן מדובר על סובסידיה של משלם המסים לבעלי עסקים בישראל על חשבון השכר העלוב של משרתי החובה. מוטב שאקדמאים יתריעו בפני העוול והאיוולת ולא יצטרפו בהצעות פסולות באותו הכיוון.
בברכה
עומר