גד פרץ, “ההסתדרות נגד עסקת פרטנר הוט”, באתר גלובס, 24 לפברואר 2020
ראוי שמדיניות כלכלית תופעל במטרה להגדיל את רווחת הציבור, בעיקר של החלשים. עם ההצהרה הזו מעטים מתווכחים. אבל מסתבר שהמסקנות מהצהרה זו שנויות במחלוקת. להבנתי הדרך להגדלת הרווחה עוברת בהגדלת פריון העבודה והגדלת ההשתתפות בשוק העבודה. אי אפשר לצרוך יותר, צריכה פרטית וציבורית, אם לא מייצרים יותר. מובן מאליו, לא? כנראה שלא.
בשביל לייצר יותר צריך שעובדים יתפרנסו מתרומה לתוצר ולרווחה, לא מגזל רווחה. אם למשל מעסיקים עובדים מיותרים בענף כלכלי מסוים או במשרד ממשלתי כזה או אחר, אז מדובר בעובדים גוזלי רווחה לא עובדים שתורמים לרווחה. פיטורי העובדים יחייב אותם למצוא עבודה אחרת שתורמת לתוצר ולרווחה. העובדים המפוטרים יסבלו, לפחות לזמן מסוים, אבל לאורך השנים מצבם של רוב העובדים טוב יותר כאשר הם לא צריכים לפרנס גוזלי רווחה. אבל בהסתדרות, ואולי אצל רבים בציבור, חושבים אחרת:
ההסתדרות מגבה את עובדי פרטנר ומביעה התנגדות חריפה להצעה שהגישה הוט לרכישת פרטנר. במכתב ששלח יו”ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, ליו”רית פרטנר, אסנת רונן, הוא כותב כי המיזוג יביא לפיטורי אלפי עובדים, וכי הוא לא יאפשר זאת.
האם כך נוהגים ארגוני עובדים בכל העולם? ובכן, ארגוני העובדים בשוודיה דווקא בעד פיטורי עובדים מיותרים. הם מבינים שרק על ידי הגדלת הפריון ניתן להעלות שכר בצורה רחבה לכלל העובדים. ולכל חסידי העבודה המאורגנת בישראל שאומרים “בשוודיה כמעט כולם מאורגנים וזה נפלא” כדאי להזכיר שמדובר בארגוני עובדים שונים לחלוטין מארגוני העובדים בישראל.