אלי קוק // מגזין הזמן הזה,“סדקים באידיאולוגיית אי-השוויון” באתר הארץ, 13 לאוגוסט 2018
זו הכותרת של מאמר של ד”ר אלי קוק (ד”ר להיסטוריה באוניברסיטת חיפה) שפורסם ב”הארץ” העוסק בביקורת חריפה על “יסודות הפרדיגמה הכלכלית השלטת – התיאוריה הניאו-קלאסית”
הטענה המרכזית במאמר היא “פיקטי אמר” אבל ההסבר של קוק מראה את חוסר ההבנה שלו, לא יותר. אין חדש תחת השמש – למבקרי הכלכלנים (שבדרך כלל מבלבלים בין המחקר הכלכלי לבין המודל הקפיטליסטי) יש מגוון טענות, ורבות מהן מבוססות על חוסר הבנה. ואם לא ממש מבינים אז כותבים “פיקטי אמר.”
לדעתי אין טעם להתעמק בטענות של פיקטי. התיאוריות שלו בוקרו על ידי כלכלנים רבים והותירו אותו ללא מענה. ובכל מקרה, מוטב לעסוק בטענות מאשר להיאחז באילנות גבוהים (אין ספק שפיקטי בעיני הציבור הוא אילן גבוה, גם אם כלכלנים רבים לא מחזיקים ממנו יותר מידי).
ובכן, לגופו של עניין, המודל הניאו קלאסי מניח תפוקות שוליות פוחתות. כלומר, אם כמות גורמי היצור נתונה, התוספת לתפוקה כתוצאה מהוספת יחידה אחת של גורם ייצור מסוים נמוכה יותר ככל שכמות גורם הייצור הזה גדולה יותר. לדוגמה: בנגריה עם שטח נתון וכמות נתונה של מכונות, יש מאה עובדים. תוספת של עובד נוסף, העובד ה-101, תגדיל במשהו את התפוקה. אבל אם יש בנגריה 150 עובדים (עם אותו שטח ואותה כמות מכונות) אז התוספת לתפוקה כתוצאה מהוספת העובד ה-151 תהיה נמוכה יותר מהתוספת לתפוקה מהוספת העובד ה-101.
על פי המודל הניאו קלאסי, מעסיק שרוצה למקסם רווחים בשוק תחרותי (שוק תחרותי: השכר לנגר במיומנות מסוימת נתון עבור מעסיק מסויים), יעסיק עובדים עד לנקודה שבה השכר שווה לערך הכלכלי של התפוקה השולית. כתוצאה, בשיווי משקל כללי, שכר העבודה שווה לתפוקה השולית.
ברור שהמודל והמציאות אינם זהים. בעיקר, כך לדעתי, בגלל שקשה באמת לדעת מהי התפוקה השולית, ובנוסף במציאות אין שוק תחרותי לחלוטין. יש מגבלות מידע, יש ארגוני עובדים, יש קרטלים של מעסיקים, יש מונופולים, יש מחוקק שקובע מגבלות שכר.
אבל, האם אין בעולם תפוקות שוליות פוחתות? מישהו ברצינות חושב שנגריה מסוימת יכולה להעסיק עוד ועוד עובדים, בלי להגדיל את שטח הנגרייה ואת כמות המכונות, ולחשוב שהתוספת לתפוקה של כל עובד נוסף לא תפחת בשלב מסוים? (וכל מה שנדרש זה הפחתה משלב מסוים, לא מהעובד הראשון).
והאם מעסיק שמחליט כמה עובדים להעסיק לא עושה את השיקול (גם אם הוא לא חישוב מדויק), של כמה עולה לי עובד נוסף (או מכונה נוספת) ומה אני מקבל מעובד נוסף (או מכונה נוספת)? קשה לי להאמין שעסק שלא עושה את השיקול הכלכלי הפשוט הזה ישרוד לאורך זמן.
לכן, התיאור הטוב ביותר של כלכלה (בערך) תחרותית, הוא המודל הניאו קלאסי. הטעות של מבקרים, כמו אלי קוק, זה ייחוס אידיאולגיה לכלכלנים. אני לא רוצה לטעון שאין אף הוגה דעות שחושב ששכר שווה תפוקה שולית זה “צודק” – אבל כל הכלכלנים שאני מכיר, רואים בזה תיאור של המציאות ולא הצהרה אידיאולוגית. מבחינתנו הכלכלנים, שכר שווה תפוקה שולית, זו הצהרה דומה לזו של הפיזיקאי על התאוצה של גוף נופל.
בלבול מסוים, שאני חושב שאני מזהה אצל קוק, הוא הבלבול בין תפוקות שוליות לבין תשואה לגודל. כאשר מגדילים באופן פרופוציונאלי את כל גורמי הייצור התפוקה יכולה לגדול באופן פרופורציונאלי, פחות מכך או יותר מכך. המקרה הראשון נקרא “תשואה קבועה לגודל”, ובשני ובשלישי החליפו את “קבועה” ב”פוחתת” או “עולה” בהתאמה. אין סתירה בין תשואה קבועה לגודל לבין תפוקה שולית פוחתת. אם בעל הנגרייה שלנו יגדיל את מספר העובדים מ-100 ל-150, אבל יגדיל ב-50% גם את כמות כל המכונות ושטח הנגרייה, אז יכול להיות שהתפוקה תגדל ב-50%. זה לא סותר את התפוקה השולית הפוחתת.
בלבול נוסף שחביב על מבקרי הכלכלנים, קוק אולי הושפע ממנו אבל לא מתייחס אליו במפורש. (האמת שקוק לא אומר כמעט כלום במפורש). היא הטענה שיש ענפים שבהם אין כל תחלופה אפשרית בין עובדים למכונות. ייצור בפרופורציות קבועות – למשל כל עובד צריך מכונה אחת. עובד נוסף למכונה קיימת לא יתרום כלל לתפוקה, ומכונה נוספת לעובד גם לא תתרום לתפוקה – ולכן התפוקות השוליות הן אפס (או לא מוגדרות למקפידים). אבל הטיעון הזה פשוט לא רלוונטי כל עוד בחלקים אחרים של הכלכלה יש תפוקות שוליות פוחתות. לטעון שברמת המקרו כלכלה אין תחלופה בין עובדים למכונות זה פשוט מגוחך.
ובסופו של דבר, נשאלת שאלת ה”אז מה?” נגיד שבאמת המודל הניאו קלאסי אינו תיאור מדויק של המציאות, האם זה אומר שמוטב לוותר על כלכלת השוק? האם החלופה של שכר עבודה שנקבע על ידי וועדה ממשלתית עדיף? הניסיון, לא התאוריה, מוכיח שכל חלופה לכלכלת שוק, בין אם יש לנו או אין לנו תיאור מדויק של אופן פעולתה, נכשל ביצירת תוצר ורווחה. לא במקרה המדינות הסוצאיל דמוקרטיות המצליחות התכנסו למודל של כלכלת שוק ומדינת רווחה לצידה. (כן, ידוע, יש שם וועדי עובדים והסכמי שכר קיבוציים, שאגב, כל עוד נעשים בצורה סבירה, לא מחבלים יותר מידי במודל הניאו קלאסי).
ואחרון, בניגוד מוחלט לטענות של קוק כלכלנים לא חושבים שיש משהו “נכון” ערכית בשוויון בין שכר לתפוקות שוליות, ותומכים, מי יותר ומי פחות, בחלוקה מחדש של ההכנסה על ידי מיסוי פרוגרסיבי.