גיא רולניק, “10 הערות רגע לפני שאתם לובשים את האפודים הצהובים”, באתר דהמרקר, 14 לדצמבר 2018
יוקר המחיה הוא אחד התחומים היחידים שטרם מוצבו כסוגיה של ימין, מרכז ושמאל, ואלה הסוגיות שהכי מלחיצות את האנשים שנהנים מהסטטוס־קוו. הפילוג בציבור – מחנה ביבי ומחנה אנטי־ביבי – משרת היטב את מי שנהנה מחיבור לתקציב המדינה, לקופות ציבוריות, לרכוש נטוש או מכוח שוק המאפשר לו לגבות מחירים גבוהים מהציבור.
כשיצאה הסדרה מגש הכסף כעסתי על גיא רולניק. השתתפותו נתנה חותמת כשרות לשני השותפים – ירון זליכה ודני גוטווין – שרולניק עצמו מאוד לא מעריך.
רולניק טען אז, שהאבק ישקע והמסר האיכותי (שלו) יישאר, והמסרים המקושקשים של זליכה וגוטווין ישקעו, אבל המציאות היא שרולניק עזר לבנות את שני המומחים למחאות כלכליות פופוליסטיות.
נזכרתי בכל זה אחרי קריאת הטור של רולניק מעלה. רולניק נשמע דומה למדי לזליכה: מונופולים/שוד הגז/שחיתות/לוביסטים. אמנם הוא מציין בטורו הארוך והמייגע גם את הכוח של ההסתדרות, את הרפורמה המופקרת בחברת חשמל, ואת הקשר של זליכה להסתדרות, אבל מיקוד בדרישות קונקרטיות שיסייעו למוחים אין שם. הפוך – טור שרק מסייע למי שרוצה לצעוק “מושחתים” ו-“שוד הגז” במקום להתמקד בדרישות ברורות.
המהלך המהיר ביותר להורדת יוקר המחיה הוא הסרת כל החסמים ליבוא, כאשר החלק הקל זה ביטול מכסות ומכסים. החלק היותר קשה זה ביטול רגולציה חוסמת יבוא.
דרישות נוספות שנעדרות מטורו של רולניק:
- דרישה לשינוי חקיקה לצמצום כוח השביתה של העובדים במונופולים הציבוריים.
- הסרת מגבלות על תחבורה ציבורים ביזמה פרטית.
- סגירת הקרטלים המותרים בחוק בתחום החקלאות ופתיחת הענף לתחרות.
- הסבר פשוט שלא ניתן להוריד את יוקר המחיה על ידי צמצום מיסים ללא צמצום הוצאות הממשלה.
רשימה מורחבת והסברים של הדרישות שיורידו את יוקר המחייה, ניתן לקרוא בפוסט המצוין של כלכלה קלה: