מדוע סבסוד החזרת עובדים מחל”ת היא טעות

1. הנחת המוצא שלי היא שיש לנהוג באחריות רבה בכספי ציבור ולהימנע מכל הוצאה מיותרת. ראשית, הגרעון יכול באופן ישיר להקשות על יציאה מהמיתון (לא שבמציאות מתקיימת שקילות ריקרדו, אבל בכל זאת משקיעים מבינים שלחוב גבוה יש משמעות של מיסוי בעתיד). שנית, זה נטל כבד על משלמי המיסים בעתיד ושלישית, זה יקשה על גיוס הלוואות נוספות בהמשך הדרך ולא ברור מה יהיה עומק המיתון ומשכו. אז כבר עכשיו כדאי להיות מאוד זהירים בכל הוצאה. כן לאפשר לבני אדם לשרוד, כן להקל על עסקים לשרוד, לא לפיצויים ותמריצים לעסקים שורדים.
2. תהליך קבלת ההחלטות: ישראל היא לא המדינה היחידה בא הבאלגן חוגג, אבל היא בהחלט לא נמצאת במקום טוב בהשוואה לרוב המדינות המפותחות. אני עוקב אחרי תהליך קבלת ההחלטות במדינות רבות בעולם וכמובן בישראל, הניהול של נתניהו ריכוזי וכושל. ההחלטות שלו הן שליפות, שמונעות מפופוליזם וחולשה ונעדרות תכנון ועקביות. ברור לחלוטין שאת ההחלטה על סבסוד החזרת עובדים מחל”ת הוא קיבל ללא עבודת הכנה ולא מתוך חשיבה שכך נכון אלא בגלל כניעה ללחץ. זה כמובן לא מוכיח שמדובר בהחלטה שגויה, אבל רומז שיש להתייחס אליה בחשדנות. יתרה מזו, העובדה שההחלטה התקבלה בגלל כניעה ללחצים ולא ביזמה של משרד האוצר וראש הממשלה היא מאוד חשובה: היא אות לכל המשק שראש הממשלה לחיץ וסחיט והדרישות והאיומים לא לחזור לפעילות כלכלית מלאה ללא פיצויים מהממשלה מתגברים.(בפוסט קודם אני מרחיב לגבי הניהול הכושל של נתניהו קישור בתחתית הרשומה).
3. להחלטה עצמה לסבסד החזרת עובדים: יש בה קודם כל משהו לא הוגן שלטווח הארוך יכולות להיות לו השלכות. ישנם מעסיקים שנהגו בסולידריות כלפי העובדים, ולא הוציאו אותם לחל”ת, וספגו הפסדים, או למצער לא ניצלו את המצב ואת הסובסידיה הציבורית לטובתם. אז מי שהיה בסדר עם העובדים וגם עם תקציב המדינה, לא יקבל סבסוד העסקה, ומי שהוציא לחל”ת כן יקבל. ויש לזכור, שבנוסף לסבסוד החברות דרך החל”ת, ובנוסף לסבסוד החברות דרך סיום החל”ת, הן גם קבלו פיצויים (גם הם מיותרים) לפי ירידת המחזור.
4. ואחרון, החישוב: די ברור שדמי אבטלה עולים למדינה יותר מאשר סבסוד שכר, וברור שלפחות בטווח הזמן הקצר אדם עובד זו הקצאה יעילה יותר מאדם שאינו עובד, אבל בשביל לעשות ניתוח עלות תועלת חייבים לקחת בחשבון שחלק (גדול מאוד להערכתי) של העובדים היו מוחזרים לעבודה גם ללא הסבסוד הזה. כלומר בהחלט יתכן שצריך לסבסד 10 עובדים בשביל למנוע מובטל אחד, ואז ברור שהחישוב מראה שמדובר במהלך שאינו מוצדק. אני גם תוהה לגבי היעילות: בזכות החל”ת עסקים רבים גילו שהם יכולים לתפקד היטיב בלי חלק מהעובדים. אז נכון שכרגע החלופה היא בעיקר אבטלה לאותם עובדים מיותרים אבל בסופו של דבר מוטב שימצאו עבודה חלופית.

אבי בר-אלי, “צריך להיות מסומם כדי לאשר תוכנית כזאת”, באתר דמרקר, 01 למאי 2020. 

איזו בדיקת כדאיות נעשתה לפני ההחלטה להעמיק את הגירעון בעוד 6 מיליארד שקל לטובת “עסקים קטנים” שמאחוריהם מסתתרים חתולים שמנמנים? כיצד הצליחו עסקים גדולים, רווחיים או כושלים, ליהנות מתמריץ להוצאת עובדים לחל”ת, ליהנות מתמריץ נוסף להשבה של אותם עובדים מחל”ת, ליהנות מפיצוי בגובה 10% מהמחזור שרשמו במארס-אפריל 2019 (!) – גם אם הרווח התפעולי שאיבדו ב-2020 היה נמוך מכך (!) – וכל זאת בלי ששוקלל בכלל החיסכון שרשמו בהוצאותיהם כתוצאה מהשבתת החנויות, ובלי שנדרשו להתחייב למשך ההעסקה של העובדים המוחזרים או לעצירת דיווידנדים לתקופה. כיצד כל הטוב הזה מורעף על השחקנים החזקים והעשירים במשק, בסבסוד של מיליארדים מכיסם של אזרחי ישראל – שעה שלא נמצאו 600 מיליון שקל לממן לימודים בחופש הגדול או מסגרת חינוכית מלאה לגיל הרך? הצורך בפירוק הפצצה המתקתקת של האבטלה ברור, אבל באיזה מחיר – ועל חשבון מה? אימתי נהפכה יציבות רשתות האופנה לאינטרס לאומי ראשון במעלה, שעה שגריעת חודשים מחינוך דור העתיד נענית בביטול..?