הטענה בכותרת נובעת להערכתי מהמחשבה ששימוש ברכב הפרטי הוא מעשה רע, ולכן אם יש חלופה טובה לרכב הפרטי, אז ראוי להעניש את משתמשי הרכב הפרטי ולקנוס אותם בתשלום על חניה או בתשלום על שימוש בכביש העמוס. זו טענה שגויה: תשלום עבור מוצר או שירות אינו עונש, ותשלום על חניה או שימוש בכביש אינו יוצא דופן, מלבד העובדה שהתרגלנו שדווקא את המוצר זה “מגיע לנו” בחינם. כשאנחנו קונים לחם אנחנו לא סבורים שמדובר בקנס על התנהגות רעה, נכון? וגם אם הממשלה הייתה מלאימה את כל המאפיות ומוכרת את הלחם לציבור ולא המגזר הפרטי, עדיין לא היינו חושבים שמדובר בקנס, נכון? בפוסט קודם בפייסבוק, הצגתי משל, המראה שחשוב יותר לגבות תשלום על משאב במחסור, דווקא כאשר החלופות פחות מוצלחות. או כך לפחות הסיקו (ובצדק לדעתי) רוב המגיבים.
המשל הפשוט הדגים כי הטענה, שקודם צריך תחבורה ציבורית מצטיינת ורק אז אפשר לגבות תשלום על שימוש בכביש לנסיעה או לאפסון (חניה), היא טענה מופרכת. אז לפני שיטענו כאן (ובצדק) שהמשל לא זהה לנמשל, הנה הוא כאן לנוחותכם:
במדינה א’ הממשלה מגדלת חיטה, אופה לחם, ומחלקת אותו חינם לתושבים, שרוצים יותר לחם מהכמות שממשלה מצליחה לייצר. כתוצאה, התושבים נאלצים להמתין בתורים ארוכים לקבלת הלחם. לחלק מהתושבים יותר פנאי מאחרים, והם עומדים בתור מספר פעמים ביום ולוקחים מספר ככרות לחם, ואחרים, שאין להם את הזמן נשארים ללא לחם, ונאלצים לרכוש אורז, שאיכותו ירודה, למחייתם. במדינה ב’ הכל כמו במדינה א’ אבל האורז באיכות טובה.
כלכלנים בשתי המדינות המליצו לגבות מחיר ריאלי עבור הלחם (מחיר שמשווה את הביקוש להיצע), ובכך לחסל את התורים הארוכים, ולאפשר גם למי שאין לו זמן לעמוד בתור לרכוש לחם. והנה השאלה: באיזו מדינה חשוב יותר לקבל את המלצת הכלכלנים, או אם תעדיפו, באיזו מדינה חשוב יותר לדחות את המלצת הכלכלנים, ולהמשיך עם החלוקה חינם של הלחם? כפי שרבים הגיבו, דווקא במדינה א’ שבה אין חלופה באיכות סבירה חשוב להקצות את הלחם בצורה סבירה יותר מאשר על ידי פקק (תור).
בואו נחדד קצת את המשל שיהיה יותר דומה לנמשל ונראה לאן זה לוקח אותנו. יחזק את המסקנה או יחליש אותה?
- אנשים בעלי הכנסה נמוכה בממוצע, שאין להם רכב פרטי. שקולים במשל לאנשים שרגישים לגלוטן ולא יכולים לאכול לחם, ולכן מסתפקים באורז.
- צמצום הפקקים משפר את איכות התחבורה הציבורית, או במשל: צמצום התור ללחם ישפר את איכות האורז.
- עניים שבכל זאת נוסעים ברכב, למרות שהנסיעה ברכב גם בלי אגרות גודש ותשלום חניה יקרה הרבה יותר מאשר נסיעה באוטובוס. שקולים לעניים שעומדים בתור ללחם. נשנה מעט את המשל: הלחם אינו חינם, הוא במחיר נמוך מידי לחסל את התור, אבל עדיין יקר יותר מאורז.
האם תיקון המשל משנה את המסקנה שלנו?
סעיפים 1 ו-2 בוודאי רק מחזקים את המסקנה שאין להתנות תשלום על שימוש בכביש בשיפור בתחבורה הציבורית
סעיף 3 יותר מורכב, אבל לא ברור לאיזה כיוון הוא מוביל. אם כתוצאה מצמצום הפקק בתור ללחם העניים יוכלו לרכוש אורז טוב יותר, אולי דווקא מצבם השתפר?
לסיכום: נראה שאין היגיון רב מאחורי הטענה שצריך להתנות תשלום על שימוש בכביש בחלופות מצוינות.
וכדי לחזק את המסקנה: מוטב תמיד לצמצם פערים בצורה ישירה ולא לחבל במהלכים משפרי רווחה רק בגלל שאולי יש כמה עניים שיפגעו, למרות שרוב הציבור כולל רוב העניים מרוויחים מהשינוי.
יש בפודקאסט פרק (אחד האהובים עלי) שעוסק בדיוק בזה: “יעילות או צדק”
וכמובן, יש שלושה פרקים שעוסקים בתחבורה, ונכנסים לעומק הדיון על תשלום על חניה ואגרות גודש. קישור לכל הפרקים של עושים חשבון