פרופ’ גבריאל זוקמן מספק את התשובה לביקורת האחרונה (העניינית) שנותרה נגד ביטול חוק עידוד השקעות הון:
הסברתי כאן לא אחת מדוע חוק עידוד השקעות הון, חוק שמעניק הטבות מס לחברות יצואניות, הוא חוק מזיק. הוא מפלה לרעה במיסוי חברות בשוק המקומי (ויצואניות שירותים שאינם תוכנה). ההפליה במיסוי יוצרת הסטת השקעה לכיוון חברות יצוא על חשבון החברות שאינן יצואניות ופוגעת בפריון העבודה והשכר של העובדים הישראליים שאינם בתעשיית היצוא. יתרה מזו, החוק יוצר תמריצים לייצא במקומות שאין ליצוא הצדקה כלכלית, ומזיק בעוד מגוון מקומות. בנייר מדיניות שכתבתי עם אסף צימרינג אנחנו מסבירים מדוע מוטב היה שחוק עידוד השקעות הון פשוט יבוטל.
אסף צימרינג ועומר מואב, “האם חוק עידוד השקעות הון תורם לכלכלה ומשיג את מטרותיו המוצהרות?”, נייר מדיניות 2016.01, ינואר 2016
תקציר נייר המדיניות:
חוק עידוד השקעות הון נועד לעודד השקעות בתעשייה הישראלית, וכיום הוא כולל הטבות מס לחברות העומדות בקריטריונים הקשורים להיקף הייצוא. נייר זה סותר מספר תפיסות מקובלות בדיון הציבורי. אנו מראים שהטבות מס ליצואנים אינן מייצרות מקומות עבודה “יש מאין”, אלא משנות את הקצאת העובדים בין חברות מייצאות לחברות שאינן מייצאות, ולכן עידוד הייצוא אינו תורם לתעסוקה. באותו האופן, פתיחת המשק לייבוא משנה את הקצאת העובדים בין ענפים שונים ואינה מחסלת מקומות עבודה, על כן פתיחת המשק לייבוא לא תפגע בתעסוקה. המדיניות הקיימת של עידוד ייצוא ובו בזמן מדיניות לצמצום ייבוא הן פעולות הסותרות זו את זו וגורמות לבזבוז משאבים ולפגיעה ברווחה, מכיוון שהייצוא והייבוא משתווים בטווח הארוך דרך מנגנון של התאמות שער החליפין. על מנת להצדיק את החוק נדרש יחס סיבתי בין פעילות ייצוא לפריון של הפירמה המייצאת, היחס הזה צריך להתקיים במיוחד עבור פירמות שבוחרות לייצא רק בגלל החוק, ונדרש שלפריון תהיינה השפעות חיצוניות חיוביות. סקירת הספרות המחקרית אינה מעידה על אף לא אחד מהתנאים הללו.
אבל, עדיין קיימת טענה שבזכות הנחה משמעותית במס לחברות בינלאומיות (אינטל למשל) החברות הללו יגיעו לישראל. בנייר המדיניות אנחנו מסבירים שהתועלת של אינטל וחברות דומות לכלכלה הישראלית אינה כה גדולה כמו שנוהגים לטעון על בסיס תחשיבים מופרכים, ובכל זאת, די ברור שטוב שאינטל וחברות בינלאומיות אחרות בוחרות להעביר פעילות ייצור ומטה לישראל.
אז ברור שהנחות במס הן חשובות, לא?
ובכן, הממצאים של זוקמן, כוכב עולה במחקר הכלכלי, מראים שלא.
אורי פסובסקי, “מה עושים עם 600 מיליארד דולר בשנה? יורדים למקלטים בברמודה”, באתר כלכליסט, 7 ליוני 2018
“אני מנסה לבחון מה קרה ב־30 השנים האחרונות ולהבין מה היתה המשמעות בפועל של הגלובליזציה עבור החברות הרב־לאומיות”, מציג זוקמן את המחקר הנוכחי שלו. “לפי צורת ההסתכלות הסטנדרטית, משמעות הגלובליזציה היא שחברות מעבירות את הפעילות שלהן – מטה או מפעלים – למקומות שבהם המסים נמוכים. ומדינות מתחרות מנסות למשוך אליהן את פעילות הייצור האמיתית של חברות באמצעות הורדת מסים”. זה סיפור מוכר, זוקמן רואה בו רק בעיה אחת: זה לא מה שקורה במציאות.
“זה לא מה שעולה מהנתונים. מבחינה כמותית, התופעה החשובה יותר היא לא שחברות רב־לאומיות מעבירות את הפעילות הריאלית שלהן למקומות עם מיסוי נמוך – אלא שהן עושות תרגילי חשבונאות ומעבירות לשם ׳רווחי נייר׳. גוגל, למשל, רושמת רווחים של 20 מיליארד דולר בברמודה. זה לא ייחודי למגזר הטכנולוגיה. בכל המגזרים יש הסטה גדולה, והולכת וגדלה, של רווחים למקומות שבהם המסים נמוכים”.
כלומר, על פי המחקר של זוקמן, הנחה במס לא תביא לישראל פעילות ריאלית של חברות בינלאומיות.
אז למה בכל זאת משרד האוצר, בניגוד מוחלט להמלצות הכלכלנים (כלכלנים רבים סבורים שהחוק מזיק, לא רק אסף צימרינג ואני), לא רק שלא ביטל את חוק עידוד השקעות הון, אף הרחיב אותו? אין לי מושג. יכול להיות חוסר הבנה, או כניעה ללחצים של אינטרסנטים, או חוסר יכולת ורצון לפעול היכן שבאמת נדרש בשביל לעודד השקעה בכלכלה הישראלית: צמצום הרגולציה המזיקה, הקלה על הבירוקרטיה המסורבלת, צמצום הכוח של ארגוני העובדים שפוגעים בתשתיות התחבורה של ישראל (נמלי האוויר והים) ופוגעים בתמריץ להקים עסקים וחברות, טיפול בבעיות התחבורה בישראל, טיפול בבעיות ההכשרה המקצועית. למה לריב עם אינטרסנטים שונים אם אפשר לעוות קצת את מערכת המס ולהגיד “טיפלנו”?
למנוע אי הבנות: הנחה במס, לפי זוקמן, לא מעבירה לכלכלה פעילות ריאלית, לכן היא מיותרת. אז המסקנה מכל זה היא שמוטב לגבות מס בשיעור אחיד מכל החברות במשק, ומוטב שהמס הזה יהיה נמוך. אני לא מתנגד למס הנמוך המוטל על חברות יצואניות, אני מתנגד למס הגבוה המוטל על החברות האחרות.